מה בין אשת קורח לאשת און בן פלת

פרשת קורח ועדתו היא פרשה עגומה וטראגית בתולדותיה של האומה הישראלית ו"בקצירת האומר" נתמצת: קבוצת אנשים בעיקר משבטי לוי וראובן שגרו בשכנות ["אוי לרשע ואוי לשכנו"] הצו על משה ואהרון (וממילא על הקב"ה) כשמוביל נס המרד הוא לא אחר מבן דודם, קורח. הוא עשה זאת בעיקר בדברי ליצנות, שהם בעיקר דברי בלע, שקר וזדון. קורח ומרעיו גורמים לפילוג קשה בעם ישראל אשר מנסה להתאושש ולהתגבש כעם מאוחד, ובמיוחד לאחר שנגזר עליהם לנדוד במדבר 40 שנים בעקבות חטא המרגלים.

התנהגות מחפירה ושלילית זו הובילה אותו ואת הנוהים אחריו לאבדון פיזי ומטאפיזי. אבדון טוטאלי כפי שמעידה התורה: "ותפתח הארץ את פיה, ותבלע אותם...וירדו חיים שאולה...ויאבדו מתוך הקהל", כמו גם קביעתם של חז"ל: "קורח ועדתו אבדו ואין להם חלק לעולם הבא". ודווקא, מתוך "החושך הקשה והנורא שפקד את עדת קורח ועדתו, אחד מן המורדים, און בן פלת ניצל מגיא ההריגה ולא נמשך עימם באובדנם. וזאת משום שניצוץ אחד קטן בצבץ, הבליח והאיר את אפלת המציאות העגומה ששררה במחנה ישראל" [מדרש גם]. ניצוץ זה היה לא אחר מאשר אשתו החכמה והאמיצה של און שעליה כבר קבעו חז"ל: "אשתו הצילתו" ואשר עמדה בניגוד מוחלט לאשת קורח שעליה נקבע: "אשתו הטעתו". ואכמ"ל.

המשורר והפזמונאי הישראלי, חתן פרס ישראל (1995), נתן זך כתב: "הגברים הפותחים חלונות והנשים הסוגרות תריסים, נותנים מקום לקוות שעוד יתרחשו ניסים... הנשים הנכונות (ש)בהתמדה כמו נמלים (הן) ממלאות תפקיד ראשי, כמו היה זה ייעוד אישי, לחיות ודווקא עכשיו. לפתוח ולסגור חלון, על יסוד שיקול נבון ולא מתוך מבט לאחור...". מדבריו נראה לנו לקבוע שאשת קורח "סגרה את חלון חייו של אישה ופתחה עבורו את דלת האבדון והשאול" [מדרש גם]. ומדוע? - אמרו חז"ל: כאשר קורח בא ליטול עיצה הימנה לאחר "שהקריח שערותיו" כדי לקיים את דברי המקרא "והעבירו תער על כל בשרם", היא האשימה את משה ואהרון באומרה: "משה ואהרון נתנו עיניהם בשערותיכם". וכשהוא ענה לה: "והלוא גם הם עשו כן"? - השיבתו: "נכון. ברם זו האופנה שלהם". מיד החליט: "הריני חולק על משה ואהרון ומבטל כל מה שנעשה על ידם". ומן העבר הנגדי, אשת און "פתחה את דלת ההצלה של אישה וסגרה עבורו את חלון האבדון בגין התקוממותו ומרדו במשה ואהרון" [מדרש גם]. ומדוע? - אמרו חז"ל: כאשר און בא ליטול עיצה הימנה איך להתנהל עם עדת קורח שמרדו במשה, באהרון ובהקב"ה, אמרה לו: "אישי היקר, מה יצא לך ומה תרוויח ממחלוקת זו. אם משה הרב, אתה התלמיד. ואם קורח הרב, אתה התלמיד". אמר לה: "ומה אעשה והרי נשבעתי אמונים שאהיה עימם"?!. השיבתו: "שב אתה ואני אציל אותך". מה עשתה? - "השקתו יין ונשתכר. השכיבתו בתוך הבית ונתיישבה ליד פתח האוהל ופרעה את שער ראשה. כל מי שבא לקרוא לו, ראה אותה וברח". בינתיים, פצתה האדמה את פיה ובלעה את קורח ועדתו חיים שאולה. כשראה און מה עלה בגורלם אמר לאשתו: איך אבוא לפני משה לבקש סליחתו והרי מתבייש אנכי ממנו. אמרה לו: "שב אתה ואני אלך במקומך". ואכן, הלכה למשה וסיפרה לו את אשר אירע. לאחר שמשה שמעה, הלך עימה לביתה. עמד על פתח האוהל, ואמר: "המקום (=הקב"ה) ימחל ויסלח לך".