בלי ראשית, בלי תכלית

אין חולק על כך שמתיישבי יש"ע הינם אזרחי מדינת-ישראל לכל דבר ועניין. מתוקף מעמדם האזרחי-אישי, הם חייבים לציית לכל חוקי מדינת ישראל, והם זכאים מכוח גזירה שווה לכל הזכויות וההטבות החלות על כל אזרח ישראלי על-פי חוקיה של המדינה.

תחולתו ותוקפו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, על מתיישבי יש"ע, אינם מוטלים בספק קל שבקלים. יתרה מזאת: המתיישבים רשאים בזכות מלאה מכוח החוק לתבוע מן המדינה להגן על זכויותיהם על-פי חוק-יסוד זה. "להגן", משמעו נקיטת פעולה אקטיבית של המדינה שיש בה כדי להבטיח מטריית הגנה הולמת על כל זכויותיהם על-פי החוק.

"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל." [סעיף 1 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - עקרונות יסוד (תיקון תשנ"ד)]

החוק מבטיח הגנה על כבוד האדם וחירותו, שמירה על חייו, גופו וכבודו, שמירה על קניינו, פרטיותו, צנעת חייו, סוד שיחו וכו' וכו'. כל אלה יכובדו ברוח מגילת העצמאות הקובעת בעיקרה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

חוק-יסוד הוא חוק-עַל, וזכויות-יסוד הן זכויות-על, אין פוגעים בהן אלא בהגבלות הקבועות בחוק וביניהן פגיעה על-ידי חוק שיהלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ברוח מגילת העצמאות, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שלא תעלה על הנדרש.

משאלות לב, אינן עומדות בגדר "תכלית ראויה". הצעת חוק פינוי-פיצוי קובעת כי מטרת תוכנית ההינתקות היא "להוביל למציאות ביטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר". מי יתקע לידינו שאכן יש סיכוי סביר להגשים מטרה זו? יש כאן תקווה בעלמא ואין היא בגדר "תכלית" כמשמעה. היעדר ה"תכלית" בחוק פינוי-פיצוי, מהווה פגיעה ברורה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בשביל שתתקיים "תכלית ראויה" נדרשת ראשית לכל "תכלית". היינוּ, "קצה, תחום, גבול, מטרה, מגמה, התוצאה האחרונה של דבר" (מילון אבן-שושן). לאחר מכן בודקים אם התכלית הזאת ראויה כשלעצמה, כלומר אם יש בה ממש. כמו כן נבדוק אם היא ראויה להלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ורק אז, אם תכלית הפגיעה בחוק הולמת את המידה הנדרשת שתושת.

לטעמי, תכלית תוכנית ההינתקות לוטה בערפל בלשון המעטה. יש בה יותר סיכונים מאשר סיכויים. קל וחומר בהיותה מהלך חד-צדדי בהיעדר צד להסכם ובהיעדר הסכמה רחבה בעם ישראל, אם על-ידי בחירות כלליות ואם על-ידי משאל עם. סקרים למיניהם אינם ממן העניין ואין להם שום תוקף מחייב. לפיכך יישומה של תוכנית ההינתקות על פגימותיה הרעות, הינה פגיעה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בלי ראשית בלי תכלית ורק בכוח העוז והמשרה שהושגו בדרכים פסולות.