כלכלה פלשתינית בשבי ישראלי

בימים שהלב נקרע למראה שלוש משפחות, שילדיהם נחטפו בדרכם לביתם, בימים שכולנו נושאים תפילה לראות את הילדים החטופים חוזרים לבתי הוריהם בריאים ושלמים, בימים קשים וטרופים אלו אסור להוריד מסדר היום דיון וביקורת על 47 שנות שליטה של ישראל בשטחי יהודה ושומרון.

מעשה הטרור הנפשע של חטיפת שלושת הילדים תוך הפרה בוטה של כל אמנה בינלאומית הוא מעשה סיכול ממוקד למאמץ להגיע לכלל הסדר של שלום. אך גם בימים טרופים אלו חובה עלינו לא להרפות ולהצביע על הנזקים המוסריים והערכיים הנגרמים לנו, לחברה הישראלית, עקב השהות בשטחים הכבושים.

הכיבוש הנמשך 47 שנים יוצר לא רק מוקדי שליטה צבאית, אלא גם שליטה כלכלית מוחלטת, למרות שלכאורה קיימת ופועלת רשות פלשתינית, שלה יש סמכויות מנהל ושליטה .

מאז הסכמי פריז, שנחתמו במאי 1994, וזכו לשם מכובס בכביסה גסה מאוד של מלה מרככת - "איחוד המכס" או בגרסה אחרת "מעטפת המכס" - נוצרה שליטה מוחלטת של ישראל במישור הכלכלי בשטחים הכבושים .

הצבא הוא הריבון המתאם את הפעילות בתחומים הכלכליים ותיאומיו נקבעים על-פי אינטרסים של קבוצות כוח בחברה הישראלית. השם המכובס "מעטפת המכס" מהווה כלי של כפיית מטבע ישראלי תוך פיקוח על סחורות ליצוא ועל סחורות מיובאות. פיקוח ההופך את השוק הפלשתיני לשוק שבוי של הכלכלה הישראלית.

מדובר בשבי כלכלי הדוק המכניס רווחים נאים לחברות ישראליות, כשהריבון בשטח - הוא הצבא - הוא גם הקובע מי תהיינה החברות הישראליות שתגרופנה את כל הקופה מהשליטה הכלכלית.

השם המכובס "איחוד המכס" הוא מס שפתיים המשביע רצונו של מושג כלכלי מדעי, אך למעשה הצלחתו הרבה מתבטא במניעת תחרות חופשית של חקלאים וסוחרים פלשתינים וישראלים. הצלחתו הרבה היא בכך שישראל שולטת למעשה על כספים שצריכים להגיע לרשות הפלשתינית.
את "מעטפת המכס" מכנה פרופסור לב גרינברג, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון "מעטפת חנק", המונעת תחרות חופשית ולמעשה מאפשרת, נוסף על שליטה צבאית, שליטה כלכלית מוחלטת.

גם אחרי ההחלטה לסגת מעזה באופן חד-צדדי נותרה השליטה הכלכלית החיצונית בידי ישראל. ישראל היא המחליטה איזו סחורה תיכנס לשטחים הן בעזה והן בשטחי הגדה ומחליטה מה משטחי יהודה ושומרון יוצא לישראל. כך הופכת ישראל את הכלכלה הפלשתינית לשבויה בידי הכלכלה הישראלית.

עד לאינתיפאדה הראשונה הממשל הצבאי גם מנע יצור תעשייתי, כך שהפלשתינים נאלצו לקנות מוצרי תעשיה מישראל או בהיתר ישראלי מארצות חוץ. לפלשתינים התאפשר רק לייצא סחורה חקלאית. והתוצאה יצוא במחירים מוזלים רק לארצות ערב.

עד לאינתיפאדה הראשונה הייתה ישראל מודעת לקיומה של כלכלה שחורה. חלק הארי של הפועלים הפלשתינים עבדו בישראל ללא פיקוח של לשכות התעסוקה. הם הועסקו בידי מעסיקים ישראלים שלא שילמו מס הכנסה, ביטוח לאומי ובוודאי שלא הפרישו כספים עבור תנאים סוציאליים.

הכלכלה השחורה הייתה תוצאה של שיתוף פעולה בין קבוצות אזרחים בחברה הישראלית וגם קבוצות בחברה הפלשתינית שהיה להם אינטרס משותף - אינטרס שחור, אינטרס של כסף שחור.

מצער, שהנהגת החברה הפלשתינית חטאה כלפי עצמה וחטאה גם כלפי החברה הישראלית, כשאת המאבק הפוליטי נגד מציאות כלכלית חברתית ומדינית שהכיבוש כפה, היא העלתה לא פעם על פסי טרור רצחני תוך הפעלה של פיגועים אכזריים בריכוזי אוכלוסייה אזרחית יהודית.

מצער, שהנהגת מדינת ישראל נחושה להמשיך לשלוט בשטחים, המיועדים להקמת מדינה פלשתינית לצידה של מדינת ישראל, וכך היא מכניסה אותנו למבוך של חיים ללא מוצא, לחיים הממתינים לעימות הבא או לסיבוב הבא.

נראה, שהטריו המורכב מאביגדור ליברמן כמנווט ולידו ביבי נתניהו ונפתלי בנט, אליהם מצטרף בשתיקה ובהסכמה הדרדק יאיר לפיד, חותרים להמשיך בהנצחת השהות שלנו בכל מרחבי יהודה ושומרון.

מצער, שמדיניות זו עלולה להביא אותנו להנצחת מציאות של עימותי דמים כואבים.