מה שהיה - זה מה שיהיה? במדינת החלמאים אין חדש תחת השמש: כולם ידעו שזה יגיע - היה אפשר היה להתווכח רק על העיתוי כי הממשלה שלא פתרה שום בעיה בכהונתה הנוכחית ממש מזמינה יום יום התנכלויות מכל הכיוונים: מכת גנבות חקלאיות בכל פינה, פריחת פשע מאורגן המובל ע"י כנופיות הבדואים בדרום הארץ וצפונה, אי-אכיפת חוקי המדינה במגזר הערבי, הבלגה בהתמודדות עם פעילות עוינת בירושלים, שומרון ויהודה. ריבוי התקפות על יהודים בכל מקום אפשרי - יצרו דינמיקה של כדור שלג המתגלגל במדרון שאף אחד לא מנסה אפילו לעצרו ומנגד נרדפו היהודים שהזהירו כל פעם מחדש שלא יהיה סוף טוב לחוסר המעש של הממשלה לכל זרועותיה. המצב הלך והתדרדר ויצר תנאים לחטיפת שלושת הנערים (היה אפשר להאשים בזה רק את עצמנו) והתדרדרות נוספת בהמשך - היה ברור שטילים בדרום יעופו - וזה התחיל.
לא נכנס לפרטים "הקטנים": איפה, מתי ואיך התפוצצו הטילים, כמות הנפגעים כאן לא משנה - זה רק עניין של מזל, אבל התמונה היא אותה התמונה שאנו רואים בתדירות די גבוהה עם אותה התוצאה: ארגוני הטרור קובעים את תחילת ה"אקשן" ואת "הפסקת האש" -
עד שהם יחליטו שכדאי לבצע עוד סיבוב. בכל מקרה - ההחלטה בידיהם. בינתיים אלפי אזרחים בדרום הארץ חיים במתח כבר כמה שנים. לא מאשים את הרוצחים -
הם עושים כל דבר שמאפשרים להם בידיעה ברורה שלא תהיה שום הפתעה המסכנת אותם - לא משנה מה יצהירו מנהיגי ישראל, שלצערנו היו ונשארו אנשי ההכרזות-ללא-כיסוי.
אתם חושבים שאין לבעיה פתרון? בטוח שיש, רק צריכים ראש צלול וקצת מחשבה. אך אם האירועים חוזרים על עצמם מבלי שמשהו ישתנה באופן מהותי והמצב נותר ללא סימן של שיפור,
אפשר להיות בטוח שלהנהגת המדינה והצבא פשוט אין פתרון, הם לא יודעים מה לעשות ומפקירים את אוכלוסיית כל אזור הדרום (וכעת גם מרכז הארץ) לחסדי כנופיות הרוצחים, שמנצלים כל רגע מתאים על-מנת עוד ועוד לתקוף.
פתרון בעיית הטילים בסיפור הטילים חייבים קודם כל לחשוב על הדברים שלא נעשו,קודם כי כל מה שנעשה לא עזר. הפתרון הוא פשוט: אין צורך בפעולות ענישה, אין צורך בהפצצות סתם, גם אין צורך בכניסה קרקעית מסיבית, כפי שהייתה במבצע "
עופרת יצוקה". בזה היא נכשלה - כי שום מטרה לא הושגה, גם קורבנות "חפים מפשע" הם מיותרים. הפתרון פשוט מאוד. צריכים רק קצת שכל ורצון לגמור פעם ולתמיד עם הבושה הזו.
זה כמו משחק שחמט - עד ביצוע המהלך מנסים למצוא את נקודת התורפה של הצד השני. מה היא הנקודה הרגישה ביותר באזור רצועת עזה? כנראה השטח, יותר נכון - הגבולות, וברגע שהממשלה תחליט על
"תג מחיר" - תזוזת קו הפסקת אש כתגובה לירי פצמ"רים, טילים ודומה לכיוון ממנו בוצע הירי - הכל יהיה ברור, ידוע מראש ומיושם במקום בלי אזהרה נוספת. ברור ששטחים, בהם אפשר לבצע תזוזה הם לא מאוכלסים בצפיפות והעיקר - שטחים בעלי חשיבות אסטרטגית (אזורי צפון הרצועה הסמוכים לאשקלון וגוש קטיף לשעבר). חשוב:
החלטה הזו צריכה להיות מלווה בהצהרה שהפעולה היא בלתי הפיכה - השטח יהיה מיד מסופח למדינת ישראל.
לדוגמה: הממשלה מחליטה
שעל כל ירי כל פצמ"ר הגבול זז בעשר מטר בקו הירי לכיוון נקודת הכלים (רוחב התזוזה אפשר לקבוע גם בהתאם - שלא יהיה מוגזם ממבט חיצוני).
כל ירי טילים גורם לתזוזת הגבול במסלול הירי בואו נגיד לחמישים או מאה מטר לעומק (סתם דוגמה), ברוחב מאה או מאתיים מטר. בשלב ראשון הם לא יתייחסו למחיר, אבל אחרי תזוזה אפילו לכמה קילומטרים בודדים - הם יבינו שהעסק לא כדאי ויחשבו טוב לפני ירי כל טיל נוסף.
צה"ל לא יכול לקבל החלטה כזו - הוא בסך-הכל כלי לביצוע מדיניות - זו תפקידה של הממשלה.
מבחינת החוק הבינלאומי לא יכולה כאן להיות שום בעיה - כי אין שום גבול רשמי לרצועת עזה - יש רק קווי הפסקת אש. הפתרון הוא פשוט, כולם יבינו אותו ולא יכולה להיות שום בעיה בישומו, ככל שהוא יתקבל מהר יותר ככה ייטב.
אפשר לבצע עוד מספר פעולות בלי כניסה לשטחים הבנויים בצפיפות שישנו את המצב האסטרטגי באזור - אך לא כדאי כרגע להיכנס לפרטים...
לסיכום: ברור שבתהליך הביצוע של כל מהלך מתעוררות בעיות לא צפויות. כי כאן מדובר רק על רעיון שצריך לקרום עור וגידים עד שיתבצע, אך הפתרון ניתן ליישום והעיקר -ממבט ראשון - פותר את הבעיה כליל.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
