לא רק מנהרות

עיני כל נשואות לעזה. שם מתנהלת מלחמה ועיקרה – המנהרות. אלה מהוות איום קיומי על היישובים בדרום והממשלה מצהירה, שמטרת המבצע להשיג רגיעה לטווח ארוך.

כמה ארוך – לא אומרים, וכנראה גם לא יודעים, כי המשא-ומתן עדיין לא מתקיים ולא ברור בינתיים אם יש מי לנהל מו"מ, כי חמאס מפגין התנהגות נוקשה ביותר ועדיין לא מוסכם מי ינהל את המו"מ.

אבל לכל הפרשנים ברור, שהמנהרות הן מוקד עיקרי של הדיון וכמובן דרישה ישראלית לפירוז הרצועה. מה יקבלו החמאס בתמורה – את זה נדע בסיומו של המו"מ.

אני יכול לצטט את השר יובל שטייניץ: "אם אנחנו רוצים, שהמבצע יתחיל פתרון ארוך טווח וישים סוף לסבל האזרחי בשני הצדדים... לראשונה שמנו על השולחן את המטרה של טיפול יסודי באמצעות פירוז עזה".

שמעתי פרשנים רבים, שחוזרים כולם על כך שאסור להשאיר לחמאס אף מנהרה. כל אחד יסכים לדרישה זו. חשוב לישראל לצאת מנצחת במלחמה הזאת וכל "הסכם" אינו שווה את הנייר, שעליו הוא כתוב. כדי לשמור על כיבוד הסכמים צריך כוח ויכולת להגיב מיד ובעוצמה על כל הפרה. עד כאן הכול מובן ומוסכם על הכול. אבל דרישה זו איננה מספקת.

התעניינתי ושאלתי ידידים: מה, לדעתם, המניע של החמאס בכניסתו למלחמה. התשובות שקבלתי היו: "הם משוגעים" או "הם פנאטים". זה לא הסבר שמניח את דעתי, כי ראשי החמאס, המסתתרים בבונקרים מבוצרים, אינם משוגעים. הם שולחים את הפנאטים להילחם ולהתאבד. הם עצמם אנשים בעלי שיקול דעת.

חיפשתי תשובה עד שקראתי מאמרים של דורון פסקין בכלכליסט ואחר כך של אהרון רוזן בגלובס. שניהם תיארו את תמונת המצב במזרח התיכון המשתולל והצביעו על מעורבותה הרבה של נסיכות הנפט הקטנה והעשירה, קטר, במימון תנועות ג'יהאדיסטיות כמו דעא"ש והחמאס. הם הזכירו, כי קטר היא שהקימה ומממנת את מערכת התעמולה המרכזית למען האחים המוסלמים, "אל-ג'זירה". קטר, מדינה עתירת ממון, מוציאה הון עתק על מלחמה למען האיסלאם הקיצוני, נגד האיסלאם המתון ונגד כל גורם מערבי שהוא. היא המממנת הגדולה של האחים המוסלמים והיריבה הגדולה של מצרים במזרח התיכון.

כאן נפל לי האסימון. אויבינו הגדולים, החמאס, אינם גוף עצמאי שיש לו מדיניות עצמאית. הם שכירי חרב של קטר. הם נלחמים בנו, ה"כופרים", שאיננו חלק מן העולם שקטר מקדשת. כלומר, הסכם שיביא לסגירת מנהרות לא יביא לסגירת צינורות הכסף מקטר. מסקנה, עלינו להתכונן למלחמה הבאה.

מי שמנהל מו"מ עם חמאס (באמצעות מצרים, טורקיה, קטר או ארצות הברית) צריך לקחת בחשבון שאנחנו נלחמים בשכירי החרב. לא בשולחיהם.

בנק מפגר

כשפתחתי את תיבת הדואר הופתעתי. מצאתי מכתב מבנק דיסקונט ובו כל הפרטים נכונים: הוא מופנה אל גברת עליזה פרידמן, הכתובת נכונה וגם מספר החשבון מדויק. אבל מה? עליזה פרידמן נפטרה לפני 24 שנים וגם חשבונה בבנק נסגר אז.