המאבקים שהתחוללו מסביב למאחזים לימדו רבות על מגבלות כוחו של השלטון. האנשים הרבים שהתייצבו למאבק הכתיבו לצה"ל ולמשטרה הקצאת כוחות ומשאבים במידה החורגת ממגבלותיהם. בסופו של דבר נאלץ שרון לעצור את מסע החורבן של המאחזים עקב מחיר בלתי נסבל שנגבה מהמערכת המתוחה עד להיקרע בטיפול במטלות השוטפות.
לקח זה מאלץ את המערכת לגייס את כל צה"ל למילואים לצורך התארגנות וביצוע חורבן גוש קטיף. לוח הזמנים לביצוע צומצם מאד באחרונה כנראה עקב אילוצי קוצר נשימה.
בקרב השלטון קיים חשש כבד מכישלון מהלך החורבן. מעידים על כך הקצף על שפתי מסיתי השמאל ושרשרת השקרים של בשיא, המפכ"ל והתקשורת, השוברים שיאים חדשים מדי יום.
הודעות המשטרה שכאילו יוצבו 18,000 שוטרים בגוש קטיף ומסביבו הן שקר של לוחמה פסיכולוגית שמטרתו להרפות ידיים. הקצאת מספר כזה של שוטרים ירוקן את תחנות המשטרה ויפקיר את המדינה לפשע וטרור מבלי שיהיה מי שינסה לעצור בעדם. כבר כעת, לאחר הפיגוע בתל אביב התריעו קצינים בכירים בפני המפכ"ל על קריסת המערכת.
שילובם של קורסי טייס וקצינים בגירוש הוא אות מצוקה של המערכת המטילה ספק בנכונות החיילים "הרגילים" לציית לפקודות החורבן, תוך ניצול מכוער של חשש ההדחה של חיילי קורסים יוקרתיים.
למעשה עומד להתרחש כאן תסריט של עקירת מאחז בקנה מידה ענק. הגיוס של הצדדים הוא טוטלי כי המאבק הוא על "כל הקופה".
אם כל אלו שהההתנגדות לעקירה בוערת בעצמותיהם יחליטו שהחיים נעצרים עם חסימת גוש קטיף, ועוד הרבה לפני העקירה בפועל יצאו לרחובות וינסו להגיע לכיוון גוש קטיף תוך עקיפת מחסומים, התחמקות משוטרים וחיילים, נכונות להיעצר ולהיכלא, יחד עם פעולות מחאה נרחבות בכבישים וצמתים בכל רחבי הארץ, ניתן להכריע ולנצח את המערכה הזו.
לא ניתן לחסום 50,000 איש ומעלה כשגילויי אי ציות ישירים או "אפורים" יתרמו את שלהם. פתיחת המאבק מוקדם ככל האפשר, למשל עם בידוד גוש קטיף לכניסת אזרחים שאינם תושביו, יכול לשבש את לוח הזמנים של הגיוסים וריקון תחנות המשטרה, ולהציב בפני המערכת אתגר שתתקשה לעמוד בו.
תרומת תושבי גוש קטיף למאבק הוא בהמשך חיי השיגרה תוך החרמה מוחלטת של מנהלת החורבן הגורמת כבר היום לבשיא לתסכול עמוק. תיגבור כוח אדם והצבת מכשולים פיסיים כפי שבוצעו במאחזים יכולים לשבש את לוחות הזמנים הרגישים של השלטון ולאותת לתומכים מבחוץ שיש למי לעזור ועל מה להיאבק.
הצלחתה, חלילה, של תוכנית החורבן תוביל לעקירת רוב ישובי יו"ש ותכניס את המדינה לתהליך קריסה בטחונית, כלכלית, ציונית, מוסרית וחברתית שיביא את התרסקות הבית השלישי על כל המשתמע מכך. ההשתלבות המצמררת של לוח הזמנים של שרון עם תאריכי החורבן היהודיים הקבועים, י"ז בתמוז עד ט' באב, עלולה להוסיף שורה נוספת לרשימת האסונות הוותיקה כשסיום הגירוש יתמזג באופן מושלם עם מצעד "הגאווה" העולמי המתוכנן בירושלים ב-18.8.05- 28.8.05.
אריאל שרון הוא הסיכוי האחרון של השמאל. כשלון שלו בגירוש יהודי חבל עזה והשומרון ישים קץ לנסיונות לעקירת ישובים. איש אחריו לא יעז לבצע זאת, אפילו לא יוסי שריד כראש ממשלה. סיום כזה של הוויכוח על עקירת ישובים הינו סוף הוויכוח על ארץ ישראל כי מדינה פלשתינית לא תקום כשבתוכה רשת ישובים יהודיים. העולם כולו מבין זאת וכך גם השמאל בתמיכתו הפנאטית בהתנהלות השערורייתית של שרון.
האם יוכלו מתנגדי החורבן לעמוד במאמץ של חודשיים ומעלה, תוך היעדרות מהעבודה, עימותים עם כוחות הביטחון, מעצרים ומשפטים?
זהו המבחן.
אם אכן יתגייסו תומכי ארץ ישראל למשימה, יש ביכולתם לנצח את המערכה על גוש קטיף, ארץ ישראל, על דמותה ואף על קיומה של המדינה. כל כך הרבה מונח על כפות המאזניים עד כי ראוי יום נצחון כזה להפוך ליום חג נוסף בלוח השנה היהודי.
סליחה על היומרה, אך אם תרצו אין זו אגדה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
