שנת הזעזועים

השנה החולפת עמדה בסימן של קללה, ולו רק ניתן - היינו מבקשים לשכוח אותה. דומה שיותר מכל שנה אחרת היא משקפת את תקוותם של כולנו: "תעלה שנה וקללותיה - תחל שנה וברכותיה".

הייתה זו שנה של מכות ארורות, בזו אחר זו. הגדולה מכולן היא מלחמת "צוק איתן" בחמאס, שבה נגררה ישראל, בעל-כורחה, למערכה אכזרית עם כוחות של טרור, כשהיא נאלצת לספוג, ללא הרף, טילים מאיימים, ולחיות תוך כדי כך, משך חודש תמים, בצל-אזעקות מפחידות.אבל הגרוע מכל הוא בכך שהמדובר במלחמה ללא הכרעה.

בשנה החולפת הייתה רעידת-אדמה משפטית. לראשונה בתולדות מדינת ישראל נשלח ראש-ממשלתה למאסר בפועל בעבירות של שחיתות. רעידת-אדמה אף הייתה בעולם הבידור. פרשת אייל גולן, שנקשרה בפדופיליה, שממילא הפכה למכת-מדינה, זעזעה את אמות הסיפים של הברנז'ה.

שורת המכות

ולהבדיל, אלף אלפי הבדלות, הייתה זו גם שנה שבה הלך לעולמו, אריק אינשטיין, מלכו הבלתי-מוכתר של הזמר הישראלי במיטבו.
אל שורת המכות הקשות מתווסף גם מותו של עיתון מעריב כיומון. מותו של מה שהיה בעבר העיתון הנפוץ ביותר במדינה, מבשר לכולם את קיצם הקרוב של יומונים נוספים, שאינם מסוגלים להתמודד ולשרוד כלכלית מול ענקי הטלוויזיה והאינטרנט.

אם לא די בכל המכות האלה, שירדו עלינו בשנה החולפת - נוסיף עליהן גם את הזעזועים הגדולים שפקדו בה את צמרת המשטרה, המופקדת על שלום הציבור. קצינים בכירים הודחו, או נאלצו לפרוש, בעטיין של פרשיות שאינן מוסיפות כבוד למדים הכחולים. טיהורה של המשטרה בשנה הקרובה עשוי לכן לבשר גם את טיהורה של המערכת הציבורית שלנו, שהיא כמובן כה זקוקה לו.