לחשוב מחוץ לקופסה

הפרטנר הנבחר - משמיץ ישראל

אבו-מאזן - הפרטנר, שנבחר על-ידי הגוש השמאל, הפרשנים והמומחים למיניהם, עשה צעד פרובוקטיבי ואמיץ כשגילה בנאומו בעצרת האו"ם את אשר על ליבו.

ישראל עשתה ועושה פשעי מלחמה, ישראל משתמשת בשיטות השואה כלפי העם הפלשתיני, ישראל רוצה להביא "לנכבה" נוספת - בקיצור: הנאצים היו צדיקים לעומת היהודים האכזרים המנסים לחסל את העם הפלשתיני.

אתם הבנתם את זה?

מכחיש השואה משתמש בשואה כהשוואה

האבסורד בהתגלמותו: אבו-מאזן מכחיש השואה, משתמש בשואה כהשוואה למעשי ישראל. כנראה שהוא שכח שהחמאס החל במתקפת טילים ופצמ"רים על ישראל הרבה לפני מבצע "צוק איתן" ושכח שחמאס ירה לעבר ישראל 4,000 טילים מכל הסוגים.

אבל למה שנלין על אבו-מאזן - גם העולם הנאור שכח או לא רצה לזכור, גם ישראלים שמאלניים קיצונים התרוצצו בעולם והשמיצו את ישראל וגם פה בארץ אבות, יש לא מעט יהודים הרואים באויב שממול את הפרטנר של מחר.

אחרי הנאום באו"ם - אפשר להציע את אבו-מאזן כמועמד לפרס נובל - שהרי אם עראפת קיבל ואם אובמה קיבל (בעד סיסמאות, קלישאות שלא מומשו), גם הוא יכול.

האבסורד ההיסטורי - אובמה קיבל נובל, כשהבטיח לעשות שלום עולמי, לפרק את "גואנטנומו", לצאת מעירק, מאפגניסטן ולקיים דיאלוג עם האיסלאם.

בפועל - הוא חוזר לעירק, לא יצא מאפגניסטן, לא חיסל את מחנה המעצר גואנטנומו - הצהיר שהוא טעה לגבי דאעש, טעה לגבי האיסלאם הקיצוני וממשיך לטעות לגבי אירן והגרעין.

לחשוב מחוץ לקופסה

בוא נניח 10 שנים וניתן לחכמי הדור אצלנו ואצל הפלשתינים לחפש "פרטנר" ישראלי ציוני. בעל יכולת לעשות הסדר.

למה אנחנו צריכים להיות תמיד היוזמים, המחפשים, המציעים, המוותרים, שוחרי ההסדר? למה?

השמאל לא יתן

גישה כזאת, תהרוג את השמאל ואת כל הפרשנים והמומחים, שיודעים מה טוב לעם ישראל.

מה יעשה השמאל, מה תעשה האופוזיציה?

מה לגבי הקלישאות הבנאליות בנוסח: אופק מדיני - להתניע מהלך, מהלך מדיני, לחשוב מחוץ לקופסה, ולבסוף לחפש את הקופסה השחורה.

אבו-מאזן הרים להנחתה לביבי

זה שנים, שאני טוען שהפלשתינים הם הם העוזרים שלנו הטובים ביותר. כאשר נראה שאנו תקועים, הדברים לא זזים, באים הפלשתינים ומצילים את המצב.

זה קרה ב-1947, כאשר ועדת האו"ם הציעה את תוכנית החלוקה המפורסמת. בן-גוריון הסכים בזמנו, הערבים סירבו ופתחו במלחמת העצמאות שהסתיימה בניצחון מוחץ ובגבולות פי שניים גדולים ורחבים מתוכנית החלוקה.

זה קרה גם ב-1967 - כאשר ירדן החליטה להצטרף להתקפה על ישראל ובכך איבדה את מזרח ירושלים וכל הגדה המערבית, ופיתחה אפשרויות להתנחלות בגדה וישיבה על קו בקעת הירדן.

זה קרה ב-1973, מלחמת יום הכיפורים. התקפת פתע על ישראל שהסתיימה בק"מ ה-101 לפני קהיר ובהגנה על הגולן, שמהווה נכס אסטרטגי ביטחוני לישראל. ואילו שמענו בקול המומחים והפרשנים - היינו מוסרים אותו לאסד תמורת נייר והיום היו יושבים בו אלקאידה או דאעש.

זה קרה כאשר ברק הציע לעראפת הסכם נדיב והוא ברח.

זה קרה כאשר אולמרט את ציפי לבני - הציעו לאבו-מאזן הסכם פנטסטי שאף ממשלה בישראל לא תוכל יותר להציע והוא ברח כמו שפן.

זה קרה עכשיו בעצרת האו"ם - כאשר אבו-מאזן כראש ממשלת האחדות עם חמאס עזה, מגנה, משמיץ, מעליב ותוקף את ישראל על שהעזה להתגונן, לצאת למבצע "צוק איתן" להכות בחמאס, בחמת זעם, להביסו, להשפילו ועוד לצאת במחולות ולתת לחמאס לצאת בבושת פנים מהמחילות.

הנאום של נתניהו באו"ם

שוב מתברר, שאין לישראל נואם או מסביר לאומי ברמה של נתניהו.
מאז הנואמים הגדולים - כמו אבא אבן או חיים הרצוג, לא קם לישראל מסבירן ברמה של נתניהו, עם כושר הדיבור, דרך ההגשה והכריזמה.

הביקורת של הפרשנים הגדולים - שלא ראו בנאום נתניהו תכלית מדינית, הייתה רצופה בדברי הבל מגוחכים, כאילו הם היו עושים זאת טוב יותר.

מנאומו של נתניהו משתמע, שאירן מובילה את המהלך של האיסלאם הקיצוני וכי חמאס זה דאעש, ולכן יש להילחם בהם עד חורמה.

הביקורת כאילו נתניהו מתנגד או עוקף את אובמה בנושא האירני, אינה במקומה ולא מדויקת. אובמה הודה שהוא טעה לגבי דאעש, אובמה אם יספיק עוד יודה שטעה לגבי אירן.

לסיכום:

איפה הנאום של ביבי מול הנאום של אבו-מאזן? אפשר לומר שביבי קרע את הפרצוף של מכחיש השואה, שונא ישראל, המחכה את עראפת בלבוש של חליפה. אבו-מאזן שוכח שבלי צה"ל שמגבה אותו, תוך 6 חודשים כל הגדה המערבית נופלת לידי חמאס.

הנאום של נתניהו - אולי לא יביא לשינוי מיידי בתמיכה בישראל, אבל יש להניח שחלקים ממנו יחלחלו לתודעה העולמית.

לדעתי היה מקום אפילו להשוואה בין דאעש לבין חיידק האבולה, שניהם מסוכנים ביותר ושניהם אם לא ירסנו או ישתלטו עליהם, הם יסכנו את כל העולם.

אבו מאזן שרף את הגשר

האופוזיציה ברוב חוצפתה מאשימה את ביבי ששרף את הגשר להסדר עם הפלשתינים. אבל שכחו להסתכל נכוחה שהגשר כבר נשרף על-ידי אבו-מאזן, אבל עיניהם טחו מראות.

נאום נתניהו - בין הטובים, האטרקטיביים ביותר שהיו לישראל באו"ם בשנים האחרונות.

ברגע האחרון:

1. הנאום של נתניהו התקבל בארה"ב אצל הרפובליקאים חברי סנאט וקונגרס, כולל אירופה, טוב יותר מאשר הפלצנים באופוזיציה בישראל.

2. לשמוע את התגובות של ראשי האופוזיציה, היה על גבול המגוחך, המתסכל והבלבול הפוליטי, שהיה עטוף בקשקושי לשון.

3. נראה לכם שמישהו מהגוורדיה הזו של המבקרים מסוגל או יכול להרים נאום כזה באו"ם - בחלום הרטוב שלהם לא יגיעו למיצוי חלקי מהפוטנציאל של נתניהו - אז שימשיכו לחלום, לבקר ולהתפלמס בעיקר עם עצמם.