הוד רוממותו
עלי חמינאי
המנהיג העליון של הרפובליקה האיסלאמית של אירן
טהרן, אירן
ברצוני להביע את הערכתי לתשובתו של הוד רוממותך למברקי מן ה-26 בספטמבר שנה זו. אני משוכנע שתסכים עם הדעות שהיבעתי באשר לתוצאות האיומות הבלתי ניתנות לחיזוי ולאסון הבלתי משוער לעולם אם תפרוץ מלחמה כוללת במזרח התיכון.
השאלה העומדת לפני העולם, הוד רוממותך, אינה של שיקולים שגויים וחוסר צדק של העבר. השאלה העומדת לפתח היא גורלו של העולם היום ומחר. העולם דורש מאיתנו העומדים כעת בראש מדינות רבות עוצמה, למלא את ייעודן של אומות בלי לדרוש מהן מחיר של הטלת מומים וגרימת מוות למיליוני אזרחים.
הבחירה בכוח הזרוע במלחמה הקודמת לא הביאה שקט ושלווה. ניצחון ותבוסה לא הניבו פרי. זהו הלקח שהעולם היה אמור ללמוד. לכן הפניתי את בקשתי הכנה אל הוד רוממותך וכן אל ראש ממשלת ישראל.
שתי נקודות שאני מבקש להבהיר. האחת, כי כל השנוי במחלוקת בין אירן לבין ישראל יכול וצריך להתברר בדרכי שלום. השנייה, האיום בחלופה של שימוש בכוח ברמה של מלחמה כוללת הוא מיותר וחסר הצדקה. לכן חשוב ביותר להמשיך במשא-ומתן ללא הפסקה עד להשגת פתרון צודק ובר-קיימא.
שכנועי בצדקת שתי נקודות אלה הולך ומעמיק, כיוון שקיבלתי מידע ממקורות יודעי דבר שהסכם כזה כבר מצוי, ברמת העיקרון. רק נותר ללבן את הפרטים המדויקים ליישומו. תהיינה המחלוקות אשר תהיינה, ואיני מביע את דעתי לגבי הדרכים ליישובן, תחינתי היא שהמשא-ומתן יימשך עד למציאת הפתרון המוסכם בדרכי שלום ותימנע הפנייה לשימוש בכוח.
המשא-ומתן הנוכחי פתוח לרווחה. אפשר להמשיך בו אם רק תיתן לכך את האות. אם יש צורך להרחיבו, אין מניעה מלפתוח אותו ולשתף בו את קשת המדינות שיש להן נגיעה ישירה לסוגיות שבמחלוקת. ועידה כזו תוכל להיערך במיקום ניטרלי באירופה, ובכך תינתן ההזדמנות לפתור סוגיה זו והקשורות לה ברוח הצדק ההגינות ובסבירות גדולה שגם לאורך זמן.
לפי מיטב שיקול דעתי ועל-פי הניסיון שנצבר במאה הנוכחית, הדרך היחידה שבה ניתן לפתור את הבעיה הנוכחית אחת ולתמיד היא במשא-ומתן מתמשך ועקשני. אם תסכים לפתרון בדרכי שלום, אני משוכנע שמאות מיליונים ברחבי העולם יברכעו אותך על פעולתך ויראו בה שירות היסטורי לאנושות כולה.
הרשה לי להביע את אמונתי העמוקה כי ההיסטוריה, ונשמות חייהם של כל איש, אישה וילד שיאבדו במלחמה המאיימת לפרוץ, יראו בנו אחראים לאסונם, אם לא נעשה הכל בתחינה למנוע את בואה.
ממשלת ארצות-הברית מנועה מכל התערבות פוליטית במזרח התיכון ולא תקבל שום אחריות לתוצאות המשא-ומתן. ובכל זאת אנו מכירים באחריותנו כחלק משוכני העולם. המצפון והתשוקה של בני ארצי דורשים שקולה של ממשלתם יישמע שוב ושוב בקריאה למנוע מלחמה זו.
על החתום
ברק חוסיין אובמה, וושינגטון, ארצות-הברית
___________
זהו המברק ששלח נשיא ארה"ב לעמיתו המנהיג העליון של אירן עלי חמינאי, נוכח האיום הגובר במלחמה בין ישראל לפלשתינים וסוריה, והצהרתה של אירן כי אם ישראל לא תיסוג לגבולות 67', לא תהיה בידה ברירה אלא להצטרף למאבק נגד התוקפנות הישראלית בכל האמצעים שברשותה, כולל בנשק גרעיני.
אכן המכתב הוא מלאכת מחשבת של דיפלומטיה, ויש בו כדי להניא את אירן מלממש את איומיה.
אך האמת היא ש"בילפתי". אומנם נוסח הדברים (בתרגום כמובן) מדויק, אבל הוד רוממותו המוזכר לעיל אינו חמינאי אלא הקנצלר הגרמני אדולף היטלר, והנשיא החתום על המכתב הוא פרנקלין ד. רוזוולט, שהיה נשיא ארה"ב בין 1933 ל-1945. המכתב הוא מה-27 בספטמבר 1938, שלוש שנים אחרי חוקי נירנברג, חודש וחצי לפני ליל הבדולח. רק שמות המדינות באירופה הוחלפו במילה ישראל, ואירופה - במזרח התיכון.
כולנו יודעים מה הייתה תוצאת התחינה לשלום בפני הקנצלר. כולנו גם יודעים מהי ההשפעה על המנהיג העליון האירני של המשא-ומתן הממושך בנושא תוכנית לייצור פצצות אטום לצורך השמדת היהודים.
הדיפלומטיה האמריקנית נשארה ללא שינוי, בכל האמור באיום קיומי על היהודים. ההבדל הוא ביהודים, שהתאגדו למדינה שיש בידה הכוח למנוע את השמדתם. הוכחה חלקית לכך ראינו בסך האבידות במבצע "צוק איתן" לעומת סערת ההרס וחורבן שהמיט האיסלאם הפוליטי על קבוצות אתניות חסרות מגן במזרח התיכון. אבל נוכח המנהיג העליון, הפיהרר של אירן, המולך על מעצמה הגדולה מכל מעצמה אירופית וכבר יש בידו חומר בקיע, חובת ההוכחה היא עדיין על ממשלת ישראל - הטובה היא מפרנקלין ד. רוזוולט המתחנן למשא-ומתן, אם לאו.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
