גם ליהודים יש זכויות

יום אחרי הפיגועים עסקים כרגיל בעיתון שפעם הייתה לו מדינה: היהודים אשמים ב"תבערה". שריפה אחים, שריפה, עיירתנו בוערה; ומי מבעיר אותה? לפי שמעון שיפר, המצטט גורמים עלומים באירופה, מדובר בנתניהו - "בשל ההכרזות על הכוונה לבנות בריכוזי אוכלוסייה פלשתינים, ומה שנראה כשינוי בסטטוס קוו במקומות הקדושים". וכמובן שצריך "יוזמה מקיפה וחדשה להקמת מדינה פלשתינית". תגיד, היית בארץ בעשרים השנים האחרונות?

עוד מציע השיפר "מטרייה בינלאומית" לניהול מו"מ "על הסידורים במקומות הקדושים", שזה במילים אחרות, בינאום ירושלים העתיקה והר-הבית והוצאתם מידינו, חלילה.

מנגד, סימה קדמון שואלת מי אשם בטרור בירושלים? בינגו; היהודים. כמובן. "כשהמצב בירושלים כ"כ נפיץ, קמים כל בוקר אנשים כאורי אריאל, מירי רגב, משה פייגלין, שולי מועלם ואיילת שקד, ומגרדים את הפצע ודואגים שלא יגליד. חבורה של פרובוקטורים... שעושים כל שאפשר למנוע רגיעה". איך אתם עושים את זה, מגרדים את ה"פצע" ששמר אלפי שנים על תשוקתנו לשוב הביתה לציון, ומתעקשים לנשום?...

והנה פתרונה של האוחזת באבן החכמים: "אפס סובלנות כלפי הפרובוקטורים על ההר וכלפי רוכשי הדירות הסדרתיים במזרח ירושלים". מדהים. יהודי המבקש להתפלל בהר או החוזר לשכונת השילוח ועיר דוד לבתים שקנה בכסף מלא, הוא ה"פרובוקטור", ולא איש התנועה המוסלמית היודע שכמה צרחות אללה אכבר וקומץ אבנים יגרמו לסגירת ההר ליהודים. לא הופתענו. אין התיישבות, אין פיגועים. אין יהודים, אין מתיחות ואין פרובוקציות. פשוט. "ידיעות" לשירותכם.

ואני שואל, האם לשם כך עזבנו את הגלוּת, כדי לשמוע את שיפר, קדמון ודומיהם מאשימים את היהודים בעוולות אויביהם? הפוך, יהודים, הפוך: אפס סובלנות כלפי מיידי האבנים ודורסי הילדים. כולם יודעים מי הפרובוקטורים האמיתיים בהר; בזמן תפילתם הם פונים למכה ומפנים אחוריהם להר. לא מפיהם אנו חיים ולא מאיומיהם אנו נרתעים.

השולט בהר שולט בארץ. יותר התיישבות, יותר ביטחון; יותר בתים, יותר ריבונות. בינתיים, אסור לאבד עשתונות. בית אחר בית, דונם אחר דונם. בדבקות ובנחישות, וגם בחכמה ובתחבולות. כך עשתה הציונות מאז ומתמיד.