הנר שלא כבה

הייתן שתי שכנות. שתי נשמות תאומות צדיקות, אַת ומסעודה היקרה ע"ה. שתיכן כבירות מעש, נשות חסד ואמונה תמימה, עם חיוך תמידי על הפנים וחוש הומור. כמה שהייתן גדולות, משַמרות מורשת בית אבא וסבא באדיקות, ככה הייתן צנועות וענוות. כשמסעודה הלכה מאיתנו לפני למעלה מ-13 שנה, הרגשנו כולם - משפחתה וכל מכריה הרבים - יתומים מאם גדולה, שריד אחרון למורשת רבנית מרוקאית מעטירה.

אבל אז התנחמנו בך טרינזה, אשר לצד בעלך בישי הצדיק, היית כולך מפעל חסד, נתינה, אהבה ותורה, מעשים טובים וענווה ללא גבול של אישה אחת. היית מילה נרדפת לנתינה. והנה, בערב חנוכה התשע"ד, שש שנים לאחר הסתלקותו של בישי לעולם שכולו טוב, ניצחו אראלים את המצוקים, ונתבקשת גם את לגנזי מרומים, והותרת אותנו המומים וכואבים.

היה לך הסכם עם הקב"ה, כפי שאמרו, לא להטריד אדם. ולכן עד הרגע האחרון, שהיה כל כך מהיר, היית עדיין חכמה כמו שהיית, מאמינה כמו שהיית, דואגת לאחרים כמו שהיית. כי אצלך כל חייך היו שרשרת בלתי פוסקת של נתינה.

טרינזה היקרה,

כל כך דאגת מי ינציח אתכם, אותך ואת בישי, בהעדר ילדים ביולוגיים, ומי יאמר עליכם קדיש. אבל כולם - כל מכירייך ומשפחתך הקרובה - היו ילדייך. כולם אוהבים אותך אהבת נפש, כפי שהענקת להם בהתמסרותך הטוטלית. על כולם האצלת מהאמונה הכל כך תמימה שלך באלוקים, ביחד עם בישי, והפנמת אותה בם. אילו ראית כמה באו להלוויה, שמעת את דרשות המספידים, ואיך אולם האזכרה בבית הכנסת הסורי היה מלא מפה אל פה. וכולם כל כך מתגעגעים אלייך - היית בוודאי מתמלאת שמחה. כולם נקבצו ובאו מכל קצות הארץ מנהריה, מבאר שבע, מאשקלון, ואף השכנה משלומי הרחוקה לא נפקדה באזכרה.

חזרת לבישי המלאך, המחכה לך בשמיים, לאחותך מסעודה ולמשפחתך המנוֹחה, והותרת פה חלל ענק בשכונת הקטמונים בירושלים, ובקרב כל מכירייך ומוקירייך הרבים. אבל לא רק. כי יציאת צדיק מן העולם עושה רושם. מעשיו משפיעים לא רק על משפחתו, סביבתו, עירו וארצו אלא, על-פי הקבלה, על העולם כולו ואף על העולמות העליונים.

את היית, עם בישי, שריד אחרון למורשת ג'רבה המופלאה, ולבית כנסת אלגריבה, המושתת, על-פי המסורת, על אבן מבית המקדש הראשון. שניכם ביחד היטבתם לחיות ולהחיות מורשת מופלאה זו ומנהגיה בארץ הקדושה בדבקות אותנטית אין קץ. טרינזה, את היית, כשם אמך כולך תפילה. את היית יסמין, אתרוג ריחני, יפה ואופה דאבלות חמות ומתוקות בדבש לבתי הכנסת ולשמחות. כל כבודך ועושרך - בפנימיותך. ועתה, משהלכת מאיתנו, הכל נדם.

מי יספר לנו על הילולת בר יוחאי המסורתית בבית כנסת אלגריבה ועל חכמי ג'רבה, מי יעשה את סעודת יתרו המיתולוגית, וינציח אותה לדורות, מי יפתח את מפתח ניסן למזל, פרנסה ולגאולה שלימה, מי יכין לנו את השכינה, כמיטב המסורת, בחמין החיטה של שבת אם לא השכנה טרינזה הטובה? מי יאפה דאבלות ופרינג'ים ריחניים ועסיסיים? מי ימלא את קופות הצדקה, ומי יזכיר לנו בלי הרף את סמל ה'מכְּתוּבּ', שהכל כתוב ונגזר בשמיים, וינחיל לנו אמונה תמימה זו? אך ניחוחות מעשייך הטובים, ושל בישי, ודמותכם החיה לנגד עינינו, ילוו אותנו על כל צעד ושעל . הנרות שהכנת בערב חג האורים האחרון, כדרכך בקודש מדי שנה, ולא שבת אליהם, נמשיך אנחנו בעזרת ה' להדליק בשבילך.

כמה סמלי, אשת החסד נטמנה ברחבת החסד, בהר המנוחות. והצפרים, כמו בחייך, ייהנו גם שם מידך הטובה, ומפירורי הלחם, שביקשת על-פי הצוואה, להכין להן. יהי זכרך ברוך.