הר-הבית ודוחא

בשנה האחרונה הוזכרו בדיונים אין ספור בממשלה בכנסת מעלליה של התנועה האיסלאמית ובמיוחד של הפלג הצפוני, ותרומתה להקצנה שחלה במגזר הערבי. הקצנה שחוד החנית שלה מופנה ללבה של מדינת ישראל.

הפלשתינים עוקבים בעניין רב, בימים האחרונים, אחרי הדיונים בישראל בעניין "חוק הלאום" וכוונת ראש הממשלה נתניהו לקדם הצעת חוק לשלילת תושבות וזכויות סוציאליות ממבצעי פיגועים.

בהתמודדות רבת השנים בינינו לבין הפלשתינים תמיד ידענו להתגבר על האלימות והטרור שלהם. כל גל של אלימות מצידם רק החליש את החברה שלהם, השאירה בפיגור, השאירה לחסדי נדבות של גורמים זרים. אנחנו סבלנו אך שגשגנו. גם כל הנבואות על כך שהזמן ישחק לרעתנו בגלל הבעיה הדמוגרפית, התבדו. אני מניח שגם לסוג הטרור הנוכחי ("ההתנגדות העממית") נמצא את התשובות הביטחוניות המתאימות. לא צריך להיבהל ולהיתפס להיסטריה. אבל, אני רואה את האיומים האמיתיים עלינו בהקשר הפלשתיני בשני תחומים: פנימי וחיצוני הקשורים האחד בשני: הקצנה דתית משיחית של מיעוט דתי הרואה בהתנחלויות בכל שטחי ארץ הקודש משום מצווה דתית משוחררת מכל האילוצים המדיניים והביטחוניים ומוראו של העולם; הקצנה המשוחררת מכל פרגמטיזם ושיקול רציונאלי ; ומולה בקצה השני של החברה מיעוט קיצוני קטן יותר, אך קולני ומסוכן לא פחות: שמאל קיצוני החותר בלהט משיחי חילוני תחת עצם קיומה של מדינה ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

מעט פחות משעה אחרי הנץ החמה. נתכו במלא עוזם רגעי זעם ואימה. עת עמדו על עמדם אנשי עליה. מעט אחרי הסמיכם גאולה לתפילה. בעיצומה של תפילה שחרית. ניחתה עליהם מכה להכרית. במשך שניות מועטות נראה מחזה מחריד. מרצחים מצוידים בנשק ובסכינים. טבחו ביהודים העומדים בתפילה ובתחנונים. בעלי תריסין, הדורי פנים ובעלי קומה. נודעים בלימוד התורה ובדברי חכמה. תלמידי חכמים ואנשי צורה. נפלו שדודים על הרצפה הקרה. הלב זועק מרה על חילול הקדש הנורא. ומלאכי שלום יזעקו לא-ל נורא עלילה. שלמי ציבור קרבן תמיד היא העולה. מה נדבר ומה נאמר. הנה לשלום מר לי מר. כל בית ישראל יבכו את השריפה. כי לרוע ולשטן אין איפה ואיפה.

ליד ישיבת שובו בנים בירושלים העתיקה נדקרו (יום ב', 24.11.14) באמצעות סכין שני ישראלים - גבר בן 45 נדקר בחזהו ומצבו מוגדר קשה. אחר, בן 32, נפצע פצעים קלים.