תעשיות מלח: קידום הפשרה

שמו של דני דנקנר נקשר גם לפרשת הולילנד, וזאת מתוקף תפקידו כסגן יו"ר בנק הפועלים בתחילת שנות ה-2000. לטענת המדינה בכתב האישום בפרשת הולילנד, דנקנר התערב והסדיר את חובו של אורי שטרית לבנק הספנות, שהיה בשליטת בנק הפועלים, תוך שהוא מביא להפחתתו מ-2.5 מיליון שקל ל-105,000 דולר. התערבות זו, טוענת המדינה, נעשתה לבקשתם של ש"ד ומאיר רבין.

דני דנקנר שימש בשנים 2004-2002, במקביל לתפקידו כסגן יו"ר בנק הפועלים, גם כיו"ר משותף של חברת תעשיות מלח שהייתה אז בשליטת משפחתו (ומאז נמכרה לשרי אריסון). לטענת המדינה בכתב האישום בפרשת הולילנד, הוא שילם באמצעות ש"ד ומאיר רבין שוחד של 1.1 מיליון שקל על-מנת לקדם את הפשרת קרקעות תעשיות מלח בעתלית ואילת לצורכי בנייה. על-פי הנטען, 45,000 שקל מסכום זה הגיעו ליעקב אפרתי, שהיה אז מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. דנקנר מכחיש את ההאשמות.

אברהם פנייר היה בשנים 2007-1998 חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר מועצת העיר וחבר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לטענת המדינה בכתב האישום, הוא קיבל מיזמי הולילנד שוחד בסך 693,000 שקל - חלקו בדמות תרומות למוסדות החינוך של חסידות בלז איתם היה קשור - תמורת סיוע בקידום ענייניהם. ש"ד טוען, כי הדבר היה נחוץ כדי להבטיח את תמיכת הסיעות החרדיות בעירייה בבקשותיהם של היזמים. פיינר מכחיש את ההאשמות.

יהושע פולק שימש בשנים 2008-2003 כסגן ראש עיריית ירושלים וכיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. לטענת המדינה, הוא קיבל שוחד במאות אלפי שקלים מיזמי הולילנד בתמורה לסיועו בקידום ענייניהם, אך לא הועמד לדין וגם לא זומן כעד תביעה. עובדה זו הביאה את אליעזר שמחיוף, שכיהן בתפקידים מקבילים וכן הועמד לדין, לטעון להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית.

אליעזר שמחיוף היה בשנים 2008-2003 סגן ראש עיריית ירושלים, מחזיק תיק הגזברות וחבר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. לטענת המדינה בכתב האישום, הוא קיבל מיזמי הולילנד שוחד בסך 245,000 שקל בתמורה לסיועו בקידום ענייני הפרויקט, הן במישרין והן לצורך גיוס תמיכת הסיעות החרדיות בבקשות היזמים. עוד נטען, כי חלק מהכספים שקיבל נועדו ליהושע פולק, שהיה סגן ראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית. שמחיוף כופר בהאשמות, והוא גם טוען לאכיפה בררנית בשל אי העמדתו לדין של פולק.