אנחנו מכויילים למטרה - מטרת הניצחון

פרשת 'אלטלנה' היא עדיין פצע שותת דם. לצערנו לא באה בעקבותיה חרטה. לא הושמעה עליה התנצלות. ספינת-הישע, שהביאה עימה מאות צעירים וצעירות יהודים מן הגולה, נועדה להיות תוספת כוח אדירה למאמץ המלחמתי במלחמת תש''ח. ולא רק לוחמים הפליגו על סיפונה. בד-בבד, האונייה השיטה כמויות עצומות של נשק יקר המציאות: אלפי רובים, מאות מקלעים, מיליוני כדורים, זחל''מים, פגזים, ציוד רפואי, מדי-קרב.

אילו האוצר החיוני הזה היה מגיע בזמן ההפוגה הראשונה במלחמת השחרור למגיני ישראל - אם כך היה קורה, אין ספק שפני המערכה היו שונים לחלוטין. היינו יכולים להכריע את המלחמה הרבה יותר מהר, עם הרבה פחות אבידות, ועם קווי הפסקת-אש משופרים עשרת מונים. היינו גם ללא ספק אוחזים בלב המולדת שלנו ביהודה ושומרון ולא היינו צריכים לעבור את מה שעברנו ומה שחווינו וכל ההיסטוריה הייתה שונה, אבל לא כך קרה. עולי 'אלטלנה' לא התקבלו בפרחים, אלא באש קטלנית.

המשא-ומתן על גורל האונייה, המשא-ומתן הזה, עלה חיש מהר על שרטון, בהובלת רשויות המדינה שרק נולדה. לא הייתה פה סובלנות לעמדה אחרת, נשמע לכם מוכר נכון? ולא היה כאן שום רצון אמיתי להגיע לפשרה כלשהי. אנשי 'אלטלנה' חדורי הלהט הציוני תויגו בזדון כ'אויבים', כ'מורדים במלכות'. ואין דבר רחוק יותר מן האמת!

יש ספר חדש שכתב ידידנו, ההיסטוריון יוסי קיסטר, והוא מתאר את חייו של ידיד יקר שלנו שמוכר לרבבים מכם, יוסק'ה נחמיאס - מבכירי לוחמי האצ''ל - שמתקרב עכשיו לגיל 100, עד 120 יוסק'ה.

בפרק "אחוות לוחמים נמהלה בדם שנאת חינם", יוסק'ה נחמיאס עומד על התרגשותם של שורדי השואה, כשירדו מסיפונה של 'אלטלנה' אל אדמת הארץ. בחוף כפר ויתקין פרקו אנשי האצ''ל ואנשי הפלמ''ח יחד את ארגזי התחמושת. פרקו אותם יחד, הגנה ואצ"ל, אלא שלאחר כמה שעות, נציגי הפלמ''ח הסתלקו מן המקום. ובתוך זמן קצר נורו יריות מן הגבעות ממול. ואז הופיעו ההרוגים הראשונים על החוף. 'אלטלנה' הפליגה בבהילות דרומה, לתל אביב.

ויוסק'ה נחמיאס מעיד: "דאגנו מראש לתלות על האונייה בגדים וסדינים לבנים. הכרזנו ברמקולים על רצוננו למצוא פתרון לנשק שאוחסן ב'אלטלנה', בדרכי שלום". וגם זה לא עזר, אני יכול להגיד לכם. אש תופת מחוף תל אביב גבתה עוד חיי אדם. היו שם כמה מתנדבים מקובה, שהגיעו לכאן כדי להגן עלינו, והם היו פשוט המומים ממופע השנאה. אחד מהם, דניאל לוי ז''ל, פגע כדור בראשו והוא שקע במים. חבריו שניצלו, נלקחו על-ידי שוטרים לחקירה ולמעצר. ולאחר מספר ימים, בדיכאון שאי אפשר לתאר אותו, הם עזבו את הארץ, מבוזים ומושפלים.

יוסק'ה נחמיאס מזכיר גם את אחיו הצעיר - שלום נחמיאס - ששירת בפלמ''ח. שלום התמיד בסירובו לירות על אחיו, על בני עמו, על אחיו. ממש כפי שהכריז מנחם בגין: ׳לא תהיה מלחמת אחים!'. ובזכות הבלימה על-פי התהום נמנע מאיתנו אסון-דמים גדול פי כמה. אנו עומדים בתוקף היום על עיקרון הזה: לא תהיה מלחמת אחים, ולא תהיה מלחמת אחים במדינת ישראל! ויבינו בדרום, בצפון, בכל מקום - הם שמחים על כל פילוג בתוכנו. הם עצמם מנסים ללבות את אש המחלוקת בתוכנו, מתוך תקוות שווא שבכך ימנעו מאיתנו לממש את מטרות המלחמה. אני מבטיח לכם, ידידי היקרים, זה לא יעזור להם.

רוב מכריע בעם מתייצב בעוז מאחורי לוחמינו הגיבורים, שמחרפים את נפשם למעננו. רוב מכריע בעם תומך תמיכה מוחלטת במיטוט שלטון הרשע של החמאס. רוב מכריע בעם דוחה בשאט-נפש את מי שמנסים באמירות קיצוניות - וגם בפעולות קיצוניות - לדחוף אותנו אל התהום. המפגינים העלומים הללו, מפגינים עלומים, בריונים, פרצו למצודת זאב, היכו עובדות ישרות-דרך, אתם מכירים אותן. במי הם היכו? פשוט לא ייאמן, והשחיתו כל מה שנקרה בדרכם.

ואחרי זה, ברוב חוצפתם, הם מטיפים לאחרים על דמוקרטיה ושלטון החוק. על מי אתם חושבים שאתם עובדים? אתם נגד הדמוקרטיה, אתם נגד שלטון החוק! אנחנו מייצגים את הערכים הללו ואנחנו עושים את זה בדביקות, גם כשאנחנו עומדים מול התקפת השמצות בערוצי התבהלה וההונאה האלה, אנחנו לא מתרשמים מזה. אנחנו מכויילים למטרה - מטרת הניצחון. למטרה של השלמת מטרות המלחמה, שרוב עצום בעם תומך בהן. זאת השיטה שלהם - קודם כל התנהגות שלוחת רסן, ואז שימוש במנגנוני התעמולה כדי להשחיר את הצד שכנגד.

ידידיי היקרים, איש לא יוכל ליטול מאנשי 'אלטלנה' את גדלות-הנפש שלהם, לנוכח האסון שחוו על בשרם. הם הבינו היטב את גודל השעה, הם התגייסו לשורות צה''ל והם תרמו להשגת הניצחון במלחמת העצמאות. חלקם גם נפלו בשדה הקרב. אף אחד מהם, אף לא אחד, לא האשים את הממשלה דאז, שמדובר ב"מלחמה פוליטית". זאת האמת, ואין בלתה: אז לא היינו במלחמה פוליטית - והיום אנחנו לא במלחמה פוליטית.

אנחנו נמצאים במלחמה קיומית - מלחמה במי שטבח בנו באכזריות נוראה ב-7 באוקטובר, מול מי שסירב ועדיין מסרב, לשחרר את חטופינו. שחררנו כבר 200, אתמול שחררנו את החטוף ה-200, 148 מתוכם חיים, 52 חללים, חלקם במבצעים הרואיים של חיילי צה"ל. אנחנו מתייצבים מול מי שמאיים שוב ושוב להשמידנו. אנחנו משלמים מחירים כבדים במלחמה - לצד ההישגים הכבירים שכבר השגנו, ומול ההישגים הכבירים שעוד נשיג. אם נרים ידיים בטרם עת - הקנאות הברברית תשטוף אותנו, את המזרח התיכון, ובהמשך את העולם כולו.

אני מציע לכם להקשיב לדבריו של חרט וילדרס מהולנד - ידיד-אמת של ישראל - שאמר לאחרונה את מה שאמרתי כאן לפני רגע: ׳ישראל נלחמת את המאבק שלנו. אם ישראל תיפול, אם ניתן לה ליפול, אם ירושלים תיפול - אתונה, פריז ואמסטרדם תהיינה הבאות בתור׳. והוא הוסיף: ׳העובדה שהאימהות שלנו במערב יכולות לישון בשקט, נובעת מכך שאימהות של חיילים ישראלים שוכבות ערות - ודואגות האם ילדן יצא בחיים מן הקרב למען החירות׳. חרט וילדרס מיטיב לתאר את 'דור הניצחון' במלחמת התקומה, שהיא המשך ישיר של מלחמת הקוממיות, של הגיבורים של המחתרות שלנו.

דור הניצחון מאמין בצדקת דרכנו, מחובר לשורשינו ונחוש למגר את דורשי רעתנו. יוסק'ה נחמיאס ובני דורו ב-1948, גיבורי 'אלטלנה', אימצו את דברי ז'בוטינסקי לאחר כל גל פרעות בארץ-ישראל: "כי בכישרון זה חוננו - להקים בהיקף גדול פי כמה את אשר החריבו והשמידו".
צו החיים הזה, שייך באותה מידה לדור הנוכחי המופלא: וזה דור מופלא, אין מילה אחרת. אנחנו נקים בהיקף גדול פי כמה, את אשר החריבו אויבינו. יחד נילחם, יחד - בעזרת השם - ננצח. יחד נוסיף לבנות את ארצנו, ויחד ננצור את נופלי 'אלטלנה' בליבנו".