תפקיד קשה בתקופה לא קלה

שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה הנכנס, פרקליט המדינה, המנכ"ל, המשנים ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה, פרקליטי מחוז, מנהלי מחלקות ומנהלי יחידות, עובדים יקרים ואורחים,

דברי השבח שהושמעו כאן הזכירו לי את דבריו של אבא אבן בטקס בו הוענק לו תואר "דוקטור לשם כבוד" באוניברסיטה העברית בשנת 1990.

לאחר שנגיד האוניברסיטה הרעיף עליו שבחים בנאום הפתיחה, הוא פתח את נאומו כך: "אמרו חכמנו: 'מקצת שבחו של אדם - בפניו, וכולו - שלא בפניו'. נגיד האוניברסיטה הצליח לגרות בי את התאבון לדעת מה היה אומר בשבחי, בנוסף, אלמלא הפרעתי לו על-ידי נוכחותי".

אני לא אסתכן כאן בשאלה, מה היה נאמר עלי שלא בפניי - You never know. אליקים רובינשטיין אמר פעם, במעמד דומה: "אם הורי היו בטקס, אבי היה מאוד גאה ואמי אפילו הייתה מאמינה".

נכבדיי, חברים ועמיתים, אני מסיים בימים אלה לא רק שש שנות כהונה כיועץ המשפטי לממשלה, אלא כ-30 שנות עבודה ושירות במשרד המשפטים, בתפקידים שונים - מאז הגעתי לראשונה למשרד המשפטים, כמתמחה, באוקטובר 1980.

נער [כמעט] הייתי בבואי לכאן, וזקן [כמעט] אני בצאתי. שנות דור עברתי כאן במערכת זו, בבניין זה בסאלח-א-דין.

מזה קרוב ל-30 שנים אני נכנס, מדי יום, בשערי בניין זה של משרד המשפטים, עולה באותן מדרגות, חולף במסדרונות המוכרים נכנס לחדר ומתחיל לעבוד.

בימים אחרונים אלה שלי כאן - אותו מבנה, אותן מדרגות ואותם מסדרונות ממש - נראים ומרגישים קצת אחרת. תחושת ההקלה מכובד האחריות שנשאתי בשנים האחרונות הפכה למוחשית ומתחילה לחלחל לתודעה. אך לצידה גם צביטה קלה בלב של תחושת הסיום והפרידה.

היום [למעשה ביום ראשון], אני לא רק מסיים תפקיד ועוזב מקום עבודה, אלא גם נפרד ממקום שהיה לי לבית, ונפרד מציבור של אנשים שהיו לי כעין משפחה שנייה, במשך שנות דור.

התחלתי כל אחד מתפקידיי כאן ב"דחילו ורחימו", ביטוי בארמית שפירושו "ביִראה ובאהבה" כאחד.

בטקס כניסתי לתפקיד בפברואר 2004 אמרתי, כי "אני כבר יכול לספר לכם על שעות ארוכות של יראה לקראת כניסה לתפקיד כה רב אחריות, ויש אומרים אף בלתי-אפשרי. על האהבה אני מקווה שאוכל לספר בטקס הפרישה".

שש השנים הכל-כך סוערות שעברתי בתפקידי מייתרות כנראה את הצורך להסביר את מקור היראה מכובד-האחריות של התפקיד. האהבה, לעומת זאת, שמורה לא לתפקיד אלא לאנשים הנפלאים שחלקו עמי את האחריות הכבדה.

היועץ המשפטי לממשלה מצוי תדיר בעין הסערה. אין, כמובן כל אפשרות מעשית, ומעולם גם לא הייתה לי ציפייה כי החלטותיי, כיועץ משפטי, בתחומים הרבים והשונים בהם אנו עוסקים, יתקבלו כולן, על-ידי כל הציבור, תוך הסכמה כללית. אי-הסכמה וביקורת הם חלק לגיטימי ובלתי נפרד מהתפקיד.

האתגר האמיתי מולו עומד היועץ המשפטי לממשלה אינו בקיומה של הסכמה של הכל להחלטותיו, אלא בקיום ובשימור אמון הציבור בכך שהחלטותיו מתקבלות אך ורק משיקולים ענייניים, ולא מתוך רצון לרַצות גורם זה או אחר, או ציבור כזה או אחר, או את דעת הקהל או התקשורת. אני מקווה ומאמין כי במשימה זו עמדתי.

במשרה נכבדה זו כיהנה לפני שורה ארוכה של יועצים משפטיים לממשלה, אשר עיצבו, ביססו וקידמו - איש איש בדרכו ובסגנונו - מוסד חשוב זה, המופקד על אכיפת החוק, ועל ההגנה וקידום ערכי היסוד של החברה שלנו - שלטון החוק וזכויות האדם. מושגים אלה נשמעים אולי מופשטים, אך הם אינם כאלה כלל ועיקר, והם עיקר עיסוקו של משרד המשפטים, על זרועותיו השונות, מעשה יום ביומו.

נבנה כאן לאורך השנים מבנה מפואר [לא במובן הפיזי כמובן] של מערכת אכיפת החוק ושמירת שלטון החוק, כאשר בכל דור נוספו נדבכים למבנה זה. אך מלאכת אכיפת החוק ושמירת שלטון החוק היא מלאכה שלעולם אינה מסתיימת, ועל כל אחד מאיתנו, בתורו, במשמרת שלו, לתרום את תרומתו בעניין זה.

מוכרת האגדה המופיעה בתלמוד הבבלי (תענית כג, א), המספרת על חוני המעגל שהלך בדרך וראה אדם נוטע חרוב. שאל אותי חוני מדוע אתה נוטע חרוב, כלום אינך יודע שהוא ייתן את פירותיו רק בעוד שבעים שנה? השיב אותו אדם: "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני". ישב חוני, נרדם והתעורר כעבור שבעים שנה וראה את נכדו של הזקן כשהוא לוקט מפירות החרוב.

גם אנחנו צריכים להתייחס לעשייה שלנו מתוך ראייה שאנחנו חוליה בשרשרת של עשיה נמשכת שמתפקידה גם לבנות את התשתית לעשיה של הבאים אחרינו.

בהקשר זה, אדגיש שוב את חשיבות שימור מעמדו העצמאי של מוסד היועץ המשפטי לממשלה ושימור אי-תלותו, שכן זהו תנאי מוקדם והכרחי לתפקוד אפקטיבי של מערכות אכיפת החוק ושמירת שלטון החוק.

הימים אינם ימים קלים. האתגרים הניצבים בפני המדינה הם מורכבים וכבדים אולי יותר מאי-פעם. אתגרים ביטחוניים לצד אתגרים חברתיים.

בעידן של מחלוקות וקיטוב חברתי, הקפדה על החוק ועל כללי המשחק הדמוקרטיים מצד כל חלקי החברה, היא הערובה הכמעט יחידה להמשך תיפקודנו כחברה דמוקרטית מתוקנת. סביב מטרה זו ניתן וצריך להתלכד, ללא הבדל השקפה פוליטית או חברתית.

ואולם בשנים האחרונות, למרבה הצער, אנו עדים לגל עכור של מתקפות על מערכות המשפט ואכיפת החוק, על כל מרכיביהן - בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות והמשטרה והיועצים המשפטיים בשירות הציבורי - ולתהליך של כרסום ביִראה מפני החוק, ובכיבוד המופקדים על שמירתו, בראש ובראשונה מערכת בתי המשפט.

למדינת ישראל מערכת שיפוטית מפוארת, בעלת הישגים מרשימים בשמירת שלטון החוק, ובעיצוב דמותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, המכבדת את זכויות האדם. מערכת הזוכה לאמון רב על-ידי הציבור בישראל, ולהערכה גבוהה בזירה הבינלאומית.

בשנים האחרונות נוצר הרושם, כי התפישה בדבר חשיבות המשפט וכיבוד החוק ומשרתיו, הייתה לזרא בעיני גורמים שונים בחברה הישראלית. זו תופעה מסוכנת. מערכת בתי המשפט ובראשה בית המשפט העליון, משמשת כגורם ההכרעה היחיד בחברה דמוקרטית, ובתור שכזו מערכת המשפט, משמשת כגורם המאזן והמלכד בחברה דמוקרטית, וכערובה להגנה על ערכי הדמוקרטיה ועל זכויות האדם.

אין באמור כדי לשלול ביקורת עניינית, הנאמרת באופן המכבד את המבקר ואת המבוקר, אך כאשר עוברים מביקורת עניינית, למתקפות אישיות ומוסדיות, תוך דה-לגיטימציה להחלטות המערכת המשפטית, הדבר עלול לסכן את יסודות החברה הישראלית.

אתמול חזינו בתופעה מכוערת ומסוכנת של אלימות פיזית נגד נשיאת בית המשפט העליון. פגיעה בנשיא בית המשפט העליון היא פגיעה גם בסמל ממלכתי של הדמוקרטיה הישראלית.

זו חציית קווים אדומים! זו נקודת שפל של החברה הישראלית ופרי באושים של שיח ציבורי קלוקל ושל נורמות של אלימות בחברה הישראלית.

איני מבקש לקשור בין המתקפות האישיות והמוסדיות על ביהמ"ש והחלטותיו לבין אירוע חמור אך חריג זה, אך זהו תמרור אזהרה לכולנו.

ומכאן כמה מילים ליועץ הנכנס, עו"ד יהודה וינשטיין,

את עו"ד וינשטיין הכרתי בעבודתו כסנגור. במסגרת זו הופיע בפני פעמים אחדות, בשימועים ובפגישות עבודה. לאחרונה גם קיימנו פגישות "חפיפה" ארוכות.

למדתי להכיר ולהוקיר את תבונתו, את המקצועיות והיסודיות, את שיקול הדעת הזהיר והמאוזן ואת הענייניות וההגינות.

כל התכונות הטובות והחשובות האלה יסייעו לו רבות בתפקיד הכה-תובעני בו יתחיל לכהן.

יהודה, אתה נכנס לתפקיד קשה בתקופה לא קלה, אף שכנראה אף פעם לא הייתה תקופה קלה.

האתגרים המונחים לפתחה של המערכת המשפטית - היינו לפתחך - הם רבים: המאבק בשחיתות, המאבק בפשיעה המאורגנת, המאבק בעבריינות על כל סוגיה; ההנחיה והייעוץ המשפטי בכל תחומי העשייה הממשלתית, קידום חקיקה בתחומים רבים ומורכבים, הבטחת השוויון בין כל חלקי החברה, ועוד כהנה וכהנה.

עד כאן הבשורות הרעות. הבשורות הטובות הן שהמערכת איתה תצטרך לנהל את המערכה הקשה - ובראשן פרקליטות המדינה ומערך הייעוץ והחקיקה - הן מערכות איכותיות ביותר, המורכבות מאנשים מקצועיים ומסורים; אנשים בעלי מחויבות עמוקה ובלתי מתפשרת לערכים של הגנה על שלטון החוק וזכויות האדם, הרואים בעבודתם שליחות.

המערכה תהיה קשה. בכך אין ספק. אני מעיד מניסיון אישי. אך אני משוכנע כי תזכה לסיוע ולשיתוף פעולה מלא מצד כל האנשים במערכת, ויחד תוכלו לאתגרים שנכונו לכם.

ולקראת סיום,

בשנים האחרונות היו למערכת אכיפת החוק הישגים משמעותיים בתחומים רבים, ובעיקר בתחום המאבק בשחיתות והמלחמה ובארגוני הפשע - שתי תופעות חמורות המהוות סיכון אסטרטגי על החברה הישראלית.

נעשתה פעילות עניפה והיו הישגים גם בקידום הטיפול בתחומי עבריינות אחרים - בעבירות רחוב עבירות אלימות, ועבירות מקרקעין ותכנון ובניה, עבירות מתחום הגנת הסביבה ועוד.

נעשו גם מהלכים חשובים בתחומי המשפט האזרחי, הכלכלי, המינהלי ועוד.

הייתה גם פעילות עניפה והישגים משמעותיים בתחומי הייעוץ המשפטי והחקיקה, ובקידום זכויות אדם והגנה על זכויות מיעוטים וקבוצות חלשות, וכן בנושאים של המשפט הבינ"ל.

בכל התחומים האלה, וברבים נוספים, נעשה רבות בשנים האחרונות, ויש דברים נוספים המצויים בשלבי ביצוע שונים.

אין זה הזמן והמקום לפרט את כל העשייה הנרחבת הזו. אומר רק כי בכל התחומים האמורים, המאבק לא תם והמלאכה לא נשלמה ואסור לשקוט על השמרים. עשיית הצדק אינה מעשה חד-פעמי, אלא פרי של מאמץ מתמיד, ויש חשיבות רבה להמשיך ולהתמיד בפעילות נחושה ועיקבית.

כפי שהדגשתי בדבריי בטקס כניסתי לתפקיד לפני שש שנים: אין זו מלאכת יחיד אלא מלאכת קולקטיב.

ההישגים שהושגו הם תוצאה של עבודת צוות הרמונית, שילוב ידיים ושיתוף פעולה של רבים - איש איש בתחומו - כאן במשרד המשפטים ובגופים אחרים המופקדים על אכיפת החוק ושמירת שלטון החוק.

ולסיום ממש, שלב הפרידה והתודות,

אתגעגע לדברים שונים במשרד הזה, אך מטבע הדברים פחות לתיקים ויותר לחברים ולשותפים לעבודה לאורך השנים. מכל אחד מהאנשים הנפלאים האלה נפרדתי או אפרד באופן אישי, ורק אזכיר כאן באופן כללי את:

• החברים בפרקליטות המדינה ומחלקת הבג"צים, שהיו הבית הראשון שלי במשרד במשך כ-13 שנים.

• החברים ממחלקת ייעוץ וחקיקה, שהייתה הבית השני שלי למשך כ-10 שנים. ובראשם המשנים ליועץ המשפטי לממשלה - מייק בלס, ד"ר שביט מטיאס, שרית דנה, רחל גוטליב, אורית קורן ואבי ליכט - המהווים קבוצת איכות מקצועית יוצאת דופן, הנושאת בעיקר הנטל של הובלת מלאכת הייעוץ והחקיקה.

• פרקליטי מחוז ופרקליטים מהמחוזות, יחדיו חלקנו שעות עבודה רבות, במה שמכונה "תיקים ציבוריים" ותיקים אחרים.

• היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה וברשויות ציבוריות אחרות וחברים מיחידות המשרד השונות - איתם הייתי בקשרי עבודה, לעתים אינטנסיביים, במהלך כל השנים.

• פרקליט המדינה, משה לדור - עמו חלקתי אין-סוף שעות, לילות כימים, של דיונים, התייעצויות, התלבטויות והתחבטויות וגם החלטות קשות. אומר רק שלא ניתן לייחל לשותף טוב יותר לדרך חתחתים זו.

אזכיר כאן גם את פרקליט המדינה הקודם, ערן שנדר, שהיה שותף לדרך משך שלוש וחצי שנים, בהן קיבלנו החלטות קשות והובלנו יחדיו מהלכים רבים וחשובים.

• וכמעט אחרונים חביבים - צוות הלשכה - העוזרים הנפלאים - רז נזרי, שמלווה אותי מיומי הראשון בתפקיד, אורן פונו ודפנה גלוק; המתמחים יעל, מורן ויונתן; צוות המזכירות המסורות: חנה ויצמן, אילה אבני, נעמי נורי, נאווה יחזקאל ותאיר אליהו; הנהג הנאמן - מוטי דהן; והמנצחת על התזמורת, מנהלת הלשכה, ניקה שטיינהוף. כולם ביחד וכל אחד לחוד אחראים ללשכה המתפקדת ביעילות מרשימה, עם מסירות אין קץ ועבודה מאומצת תוך אוירה חברתית נפלאה.

תודה לכל האנשים הטובים האלה שהזכרתי וגם לאלה שוודאי החסרתי, על שנים נפלאות של חברות ועבודה משותפת.

ואחרונות אהובות - אשתי ושותפתי לחיים, אלינער ובנותיי יעל ושירה, שהיו שם תמיד בשבילי נמל המבטחים.

אני מבקש להודות כאן גם לשר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, על היחס ההוגן והענייני והרוח הטובה ביחסי העבודה, גם מקום שהיו בינינו חילוקי דעות. ותודה גם למנכ"ל המשרד, גיא רוטקופף, ולמנכ"ל הקודם, משה שילה, על הסיוע ועל שיתוף הפעולה הטוב, שלהם ושל כל גורמי המינהל במשרד.

תודה לכולכם. ליבי יהיה איתכם, גם אם מרחוק.