שמץ של מורשת הנביאים

יעל והבנים, נעמה והנכדים, כל בני משפחת אליצור, מוקיריו ומעריציו של אורי - מעריציו, כי אנחנו נפרדים היום מאדם יקר ואהוב ונערץ, כי אורי גילם בחייו את האידאליזם הרצוף והמזוקק של הציונות הדתית כאן בליבה של ארצנו, ארץ ישראל, ונופי אבותינו, נטע את גפנו ואת תאנתו. ועבור הארץ הזאת וזכותנו בארץ ישראל ועליה הוא נלחם באומץ לב, ביושר אינטלקטואלי בלתי רגיל, בכישרון שהעניק לו אלוהים לכתוב כפי שמעטים כתבו - בבהירות, בשיקול דעת, באזמל חד של מנתחים. כדברי הנביא "פיו כחרב", אבל לא חרב רעה, חרב של חדות המחשבה שבאה מעומק האמונה. הוא שילב יכולת ביטוי נדירה עם עומק, עם איכות, וכך אני הכרתי אותו.

אני הכרתי את אורי משום שהתרשמתי עמוקות מכתיבתו שהיה בה איזשהו שמץ של מורשת הנביאים. ז'בוטינסקי כתב: "אין בעולם מלאכה נשגבת ממלאכתו של עיתונאי" - לא בטוח שזה נכון לגבי כולם, אבל הוא כתב: "מלאכת הפובליציסטיקה היא ירושת נביאי ישראל", ועל אורי אני תמיד הרגשתי שהוא שאב מהבארות העמוקים ביותר של עמנו.

לאחר שהכרתי את כתיבתו, הכרתי אותו וביקשתי ממנו בקשה לא-שגרתית, כי הרי הוא לא היה אדם שאמון על החיים הפוליטיים, ביקשתי ממנו שישמש כראש לשכתי. ולהפתעת רבים - לא להפתעתי, אבל להפתעת רבים - גילו אדם סבלני וסובלני, עם יכולת נדירה להקשיב לזולת, עם פתיחות יוצאת דופן.

יכולתי להתייעץ עם אורי, על כל דבר ועניין וידעתי שתמיד אקבל עצה אמיתית, כנה, לא-נגועה, וידעתי שגם אוכל לשמוע דברים שאיני רוצה לשמוע. ואולי גם אתם מעת לעת שמעתם מאורי דברים שלא היו שגורים או מקובלים עליכם, משום שאורי היה איש אמת. הוא לא התכופף כהוא זה לרוחות האופנה, רוחות הזמן והוא אמר את אשר בליבו ובשכלו עם עצמאות מחשבתית מוחלטת. ואני חייב להגיד לכם שנהניתי מהסיורים המשותפים שלנו במורשת ישראל.

נראה שהעבודה במשרד ראש הממשלה היא תובענית וזה נכון אבל מעת לעת, היינו עוצרים ודנים באירועים היסטוריים בתולדות עמנו או באישיות זו או אחרת, או בפרשה זו או אחרת, או בחג זה או אחר, ועבורי אלה היו רגעי שמחה אמיתיים, רגעי אושר, עם חבר אמיתי.

הקשר הזה נשמר לאורך השנים כולל בשנה האחרונה שנתגלתה המחלה. אני זוכר את הזעזוע שפקד אותי כששמעתי על כך, דיברתי איתך, הצעתי לך כל עזרה, אבל לצערי זה היה כבר מאוחר מידי. באיזה גבורה נשאת את הידיעה שהסוף קרב, הספקתי לבקר אותך על ערש דווי, ראיתי אותך חיוור, שקט, סובל, מוקף באהבה של משפחתך, ומחברייך, וכשעזבתי אותך ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותך וכך אנחנו מרגישים כולנו כשאנחנו נפרדים ממך אורי. כל כך אנושי, כל כך חכם, כל כך יהודי, כל כך בן אדם. אתה תחסר לכולנו ואתה תחסר לי מאוד. אהבתי אותך, יהיה זכרך ברוך.