אם הביבי נופל - אז מרימים

הטור של דן מרגלית ישראל היום הוא טור עצוב. הוא טור של עצב וחמלה לביבי (הסחיט יש לומר), אשר ‏נשבה כתינוק לחיץ בקואליציה ימנית, ואשר חרבן על הראש של שני ציפורים במכה אחת: גם פיטר את בוגי, ‏וגם הביא במקומו את איווט. אביגדור ליברמן, טוען דן מרגלית, התלהם במשך השנים ("מוות לראשי ‏החמאס", "הפגזת סכר אסואן" וכו' וכו'), "ויהיה לו מניע מסוכן להיגרר לקרבות בקנה מידע בלתי מידתי ‏רק כדי להוכיח כאילו ניתן לקיים את הבטחותיו הלכה למעשה, אך הן ריקות מתוכן ורוויות בדמגוגיה". ‏

הפתרון העצוב והנוגה ללב אשר מציע דן מרגלית הוא חמלה: "מצופה משוחרי טובתו ומתומכיו שיתפקדו ‏כמו נער התופס ביד אמו או אביו, שלרגע מחליקים במדרגות או יורדים בהיסח הדעת מהמדרכה לכביש, ‏ואין בטעותם כדי לערער על בכירותם, במקרה זה על מנהיגותו" (מרגלית מתייחס לנתניהו). נו באמת. הייתי ‏מצפה ממרגלית, כאזרח במדינה אשר מנהיגה מדרדר אותה לתהום של בידוד בינלאומי, לתת יותר קרדיט ‏לביבי: הוא לא באמת מועד. הוא לחיץ. יש (יגאל סרנה) האומרים שהוא לחיץ ע"י שרה, אבל כולם יודעים ‏שהוא לחיץ ע"י המלקחיים הימניות בקואלציה שלו. יש אפילו אומרים שהוא פשוט ימני, ונאום בר-אילן ‏‏(שכבר בוטל, בינתיים) היה סוג של הלצה לא מחייבת.‏

מרגלית ממשיך ומקונן כי "הוחמצה הזדמנות לכונן ועידה אזורית בינלאומית לבירור סוגיית השלום ולרכך ‏את העוינות הנצברת בחזית הישראלי-פלשתינית, והיה מסר להידברות עם ארה"ב ומדינות מערב אירופה ‏ובעיקר לרב שיח עם הממשלים במזרח התיכון, הכל ירד לטמיון". צריך לשאול את מרגלית, אם זו רק ‏‏"מעידה" של ביבי, בשל אופיו הלחיץ, ובשל 'שמשון ויובב' בשם לווין ואלקין, או שמא, מדובר בשיטה ‏ובדפוס המוליכים אותנו לבידוד בינלאומי ולאבדון עוד משנת 1996...? כי הרי עם לבדו ישכון תחת השמש. ‏יש שם הרבה מקום כשחושבים לספח את הגדה המערבית (ראו תוכנית איילת שקד להחלת החוק הישראלי ‏שם). ‏