הכל הופך לפחות חשוב <br>

מסתבר, לשיטת מרדכי גילת, כי מקרים כגון פרשת ענבל אור, פרשת אתי אלון, פרשת "אונבנקרופ" ופרשיית ‏‏"אדמה" - בכל הפרשיות האלו מישהו איפשר לחברות לקרוס על חשבון הנושים. למעשה, לשיטת גילת, ‏השתיקה אשר מאפשרת את השחיתות היא גרועה מן השחיתות עצמה, שכן בעלי תפקידים שתפקידם לפקח ‏ולהשגיח, נרדמים בשמירה.‏

עו"ד מיכל הלפרין, למשל, לפי הטור של גילת, מונתה לממונה על הרשות להגבלים עסקיים, הגם שעד לפני ‏זמן לא רב, ייצגה תאגידי ענק - בהקשר של ההגבלים העסקיים המוטלים עליהם; ‏

כותב גילת "מי שייצגה בין היתר את אחד המונופולים הגדולים, חברת 'תנובה', ירתה לפני חודש כדור ‏לחימום הקנה: היא הצהירה כי בדעתה לבחון מחדש את מדיניות הקנסות במיליוני שקלים על מונופולים ‏המנצלים את כוחם לגביית מחירים מופרזים על מוצריהם". לא זו אף זו: הלפרין גם ייצגה את בעלי חברת ‏‏'ישראמקו' בנושא מתווה הגז, אך לפני כפחות מחודש, לפי הטור של גילת, מונתה לחברה בצוות יישום ‏מתווה הגז שכונן שר האנרגיה יובל שטייניץ. לשיטת גילת, האשמים הם השומרים הנרדמים בשמירה, ‏מחלקת היעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, שמאפשרים את ניגודי העניינים החריפים האלו, כאילו אין ‏מחר.‏

גילת מקדיש זמן בטורו גם לבכירים שאיימו שיתפטרו, אם שכרם יופחת לכדי למטה מ-2.5 מיליון ש"ח. הם ‏עוד לא עשו זאת, וגילת ממתין, ויתכן שהאיום שלהם אינו מחזיק מים. ‏

מה שמגמד את שורת השחיתויות שסוקר גילת (לרבות שחיתות בעיריית צפת) הוא מינוי ליברמן - מינוי של ‏שר היושב על קופת שרצים, לאחריות על משרד כה רגיש. ייתכן, איפה, וליברמן צפוי להיות שר הביטחון ‏הגרוע ביותר שהיה לנו, אבל מסתבר שיש לו את הכוח לגרום לבעיות אחרות להצטמק במידת השפעתן.‏