‏"חזר לחיקו החמים של הבייס הימני"‏

הטור של בן כספית במעריב (20.05.16) אינו ברור. עד הדקה ה-90' של הטור, זה מרגיש, מתנהג, נשמע ונראה ‏כמו ניתוח חד ומדויק של הכשל אשר הוביל לעסק ביש של הליברמן בקומה ה-14 בקריה. המו"מ עם יצחק הרצוג ‏זגזג, שלי יחימוביץ' עמדה להטביע ולסכל את המו"מ הזה, החקירות של הרצוג במשטרה לא תרמו הרבה. זאב אלקין ‏נלחץ, ולהבדיל מן השמאל המפורר והמפוצל בסוגיית הכניסה לממשלה, הימין פעל באופן מתוזמר ומאורגן ‏‏(בניצוח אלקין), בכדי לקרב את הכלה ליברמן לחופה.‏

בדיוק מדהים מתאר כספית את מה שחשים רבים בציבור לגבי המהלך של ביבי: "ואז, באישון לילה, ‏באבחה חדה, הוא מתהפך ב-180 מעלות, מדיח את בוגי יעלון ומצרף את ישראל ביתנו. תכנן דבר, עשה את ‏היפוכו. זוהי זילות השלטון". לשיטת כספית ביבי "חזר לחיקו החמים של הבייס הימני שהוא כל כך אוהב".‏

אבל אז, בעיצומו של מאמרו הארוך, גם בן כספית באישון אחת הפסקאות האחרונות במאמר שלו, באבחה ‏חדה, מתהפך ב-180 מעלות, ומספר לנו כי: "עד לפני שנה וקצת הוא (ליברמן) היה המבוגר האחראי של ‏המערכת המדינית. האמריקנים כיבדו אותו, האירופים ניהלו איתו דו שיח פורה. הוא פזל למרכז הפוליטי ‏ותכנן לעלות קומה".
‏
לפעמים, כדי להבין מול מי הנך עומד, עליך להקשיב למוצא פיו. ליברמן איים לפוצץ את סכר אסואן ‏ולהרוג את הניה בתוך שבועיים. אבל בן כספית בוחר שלא להאמין. "הוא לא המטורף שהוא שכנע אותנו ‏לאחרונה להאמין שהוא... הוא יגלה בגרות ואחריות". ‏

אם זכרוני אינו מטעה אותי, בימי הסכם אוסלו, ביקש הציבור הימני מן השמאל להקשיב למה שהפלשתינים ‏אומרים באמת. גם בערבית. גם בנאום יוהנסבורג. גם בשיח הפנימי שלהם. ולא רק באנגלית ‏ולמצלמות אמריקניות. בכדי להבין מי זה ליברמן, צריך להקשיב למה שליברמן אומר, ולהאמין בזה.