ובינתיים במשרד ראש הממשלה: אופרת סבון <br> <br>

יוסי ורטר, פרשן הארץ משרטט, כמו מצלמה דהויה ועייפה, את המצב הלא משביע רצון במשרד ראש ‏הממשלה, לאחר הזיווג המאולץ עם ליברמן, שעד לפני פחות מחודש היה המגה-צ'ילבה, שאמר את ‏הדברים הכי גרועים על ביבי. ‏

לפי ורטר, ניתן היה לחוש את אי-הנוחות, הן של בנימין נתניהו והן של אביגדור ליברמן, במהלך ‏כריתת ההסכם הקואליציוני ולאחריו. אי-הנוחות, לשיטת ורטר, ממשיכה: ביבי חש את מגבלות כוחו ‏מצד משה כחלון ומצד נפתלי בנט, שאינם עושים לו חיים קלים לאחר הכנסת הגורם הזר לממשלה: ‏יתכן, לפי ורטר, שעינם צרה בסיעה בת 5 מנדטים (לאחר פרישת ח"כ אורלי לוי), שמקבלת את ‏הביטחון. ‏

בנט, לפי ורטר, מתעקש על שקיפות בקבינט, דרישה לגיטימית לגמרי שביבי מסרב לה בעיקשות לא ‏מובנת, ובנט, בדלית ברירה, מנצל שעת כושר שבה ביבי מצוי בסטאטוס סחיט מתמיד, בכדי לקבל ‏שקיפות אשר במדינה מתוקנת אפילו לא היה צריך להתחנן לה: כחלון, מאידך-גיסא, מצהיר שהוא רוצה ‏לשמור על קואליציה מתונה ולא מתלהמת, אך זה לא חש כאילו יש כיסוי להצהרות באוויר שלו. ‏

עם שני שותפים קואלציונים לא מפרגנים, ועם ח"כ יובל שטיינץ שמסרב לתת לדודה נשיקה למרות ‏דרישותיה (כלומר לפרגן לביבי על חלקו במתווה הגז) ביבי מסתדר במן עווית פנים של "זה מה יש". ‏

הקשיים מגיעים מכיוון הענן השחור ששמו "ביביטורס". אמנם, ביבי דאג למקם בעמדות מפתח יועץ ‏משפטי לממשלה (אביחי מנדלבליט) ומבקר מדינה (יוסף שפירא) שיזרעו את דרכו החוצה מן ‏הפרשיות, ורצוי בשושנים, אבל אפילו אצל ביבי, החיים הם לא תוכנית כבקשתך. ‏

בנתיים, לפי כספית, השרים הנאמנים בליכוד מתגייסים למען ה"בוס": מירי רגב, זאב אלקין, יריב לוין, ‏אופיר אקוניס - כל אלו מתגייסים להגן על ביבי בתקשורת, כשהוא מצידו מתגייס למאמץ המלחמתי, ‏לחלץ את עצמו מהבורות שכרה לעצמו, כשהוא מצייץ בטוויטר ומדווח בפייסבוק ש"שוב דופקים את ‏הליכוד". הוא שוכח שבפרשה הרבה יותר מזערית, "ראשונטורס", אולמרט סיים את הקריירה ‏הפוליטית והחל את הקריירה כאסיר, ולפי מצב העניינים, מסתמן שדווקא הוא, הפעם, מאותרג. ‏