נתניהו חושש מנקמת אובמה

‏"עיקר החשש של נתניהו הוא מהתקופה שנותרה עד נובמבר.... זה הזמן שברק אובמה יכול להנחית על נתניהו כל מה ‏שהוא רוצה", מסביר אודי סגל, ממעריב, את ההיגררות, כמי שכפאו השד, של נתניהו, לכל מיני תהליכים ‏מדיניים, כגון אלו שמובילים הצרפתים. לשיטת סגל, מה שמסתתר מאחורי זה, זה בעיקר כלום. זה תרגיל השהיה ‏מני רבם, מהלך מדיני-סרק. ראש הממשלה, לשיטתו, "מזהה איום בין לאומי, מערבב את הקלפים, מנסה לקרב את ‏יצחק הרצוג ואת אזובי העבודה" בשביל "תהליך מדיני שלא יצא ממנו כלום". "נתניהו מתכנן הליך סרק כי הוא ‏סומך כמו רבים לפניו, על הסרבנות הערבית", ממשיך סגל להרגיע את מי שחושב לרגע כי יהיה פה שלום בגלל הלחץ ‏הבינלאומי. ‏

אבל סגל מזהיר, כי גם אם ביבי בונה על הסרבנות הערבית, בסופו של יום גם אריאל שרון בנה עליה וביצע את ‏תוכנית ההינתקות, וגם יצחק רבין לא צפה לאן יגיע תהליך אוסלו, שהרי הוא לא ממש תמך באמת במדינה ‏פלשתינית. ‏

בכלל, לפי התיאור של אודי סגל, ביבי הוא לא הטיפוס היוזם, הוא הטיפוס הנגרר. גם כשהוא מנסה להצטייר ‏כאסרטיבי. במקרה של נפתלי בנט ודרישותיו המוצדקות בעניין הקבינט, דחה אותן ביבי מכל וכל, רק כדי לא ‏להצטייר כלחיץ, ובסוף קיבל פשרה מאולצת בתיווך יעקב ליצמן מ"יהדות התורה". מפתיע שהוא עומד על רגליו ‏האחוריות, כשזה נוגע לדרישה ביטחונית הגיונית, אבל עושה את המעשה הביטחוני הכי לא הגיוני כשהוא בועט ‏החוצה שר ביטחון מצוין (משה יעלון), לטובת שר ביטחון (אביגדור ליברמן), אשר לא ברור עדיין מיהו באמת, גם ‏מעבר לתדמית ה"מבוגר האחראי" שהוא מנסה לייצר בשטח. ‏