תחל הפרטה וזוועותיה <br>

את הטור שלו פותח העיתונאי מרדכי גילת מישראל היום, באופן מפתיע, דווקא בסוגיות ההפרטה של ‏שירותים למגזר הכי חלש במדינה: קשישים ניצולי שואה; מסתבר כי מוסד גריאטרי ממשלתי בראשון ‏לציון, שהוא ביתם של ניצולי שואה קשישים, עומד להסגר, היות שכרישי נדל"ן מבקשים לבנות על חורבותיו ‏‏"עולם חדש", בדמות דיור מוגן לקשישים אמידים: מרדכי גילת מתאר את הכרוניקה הידועה מראש של ‏תהליכי ההפרטה - מייבשים את המוסד הציבורי, ואז מתבכיינים שהוא "מוזנח", ויש להפריט אותו, ממש ‏כמו האיש שהורג את אביו ואת אימו ומתבכיין שהוא "יתום". ‏

בכירים באוצר שמנסים לקדם את ההפרטה על הגב של החלשים ביותר, ניסו לשקר את יעל גרמן, כך לפי ‏גילת, אך לא הצליחו: אבל הם כן הצליחו לכזב במשה כחלון ובשר הבריאות החדש, יעקב ליצמן. גילת ‏תולה תקוותו בכחלון: "האם אחרי שעמד לאחרונה בכמה מבחנים חשובים, יעמוד גם במבחן הערכי ‏והמוסרי הזה ויוכיח שוב שהוא לא חושש להתייצב מול בעלי המאה"? שואל גילת. הייתי מציעה באופן אישי ‏לגילת לקרוא את הטור של סרנה בידיעות אחרונות מלפני שבוע: אותו כחלון כבר אכזב. ‏

את המשך טורו מקדיש גילת לש"ס, אשר את התבכיינותה הוא מצדיק (אחרי ששתקה על אפליית מזרחיים ‏במוסדות חינוך, הגיע הזמן, לשיטתו, להתבכיין כפיצוי על שתיקה אשתקד); לאהוד אולמרט ו-37 עורכי דינו ‏שעוסקים בדיני סמול טוק (לאריה דרעי היו רק 16 עורכי דין שמתמחים בדיני סמול טוק); ללב לבייב ולנוחי ‏דנקנר החצופים, שממשיכים לבקש (ולקבל) תספורות; ולבנקאים המתבכיינים, שאחרי שנעלבו, לשיטת ‏גילת, ממשה כחלון ומיו"ר ועדת הכספים, משה גפני, ורצים לירושלים, לשופטים שהם מקווים שיש שם, ‏להתבכיין שם; גילת, שדאגתו נתונה לניצולי השואה הקשישים, מציע, בציניות, להרים לבנקאים האומללים ‏קרן תרומות. ‏