ביבי הבטיח לחסל התקשורת - ומקיים

את טורו השבועי במעריב מקדיש בן כספית למסע ההשתלטות העוינת, והמסוכנת של ביבי (בנימין נתניהו) ‏על התקשורת הישראלית. אז נכון, כל מוספי סוף-השבוע עוסקים בכך (ראו לדוגמה יוסי ורטר מהארץ, או ‏יגאל סרנה מידיעות אחרונות) אבל בן כספית עוסק בכך בלהיטות יתרה (ומוצדקת, יש לומר), ומעלה כמה ‏נקודות עובדתיות אשר לא היינו ערים להן, ואשר מגדישות את הסאה:‏

כספית מציין שירון דקל, אותו אחד שעלה על המוקד של מי שכספית מכנה "הצווחנית הראשית של חיינו", ‏מירי רגב, ושל אביגדור ליברמן, בכלל הזיז את גל"צ ימינה (תוך שייבא לשם את אראל סג"ל, עמית סגל, ‏יועז הנדל, ועוד כהנה וכהנה אנשי ימין) ואף מחה בעבר שהתקשורת היא אנטי-נתניהו, וכל זה לא הציל ‏אותו מן הזימון לשיחה בקומה ה-14 בקריה, רק בגלל תוכנית אקדמית, שולית, אשר דנה בשירתו של ‏מחמוד דרוויש, משורר שכספית סבור שאנו חייבים להכיר, גם אם אנו לא מסכימים איתו. ‏

רגב, לדעת כספית, ניסתה לרכב - בתקופת מלחמת לבנון השנייה, על מי שהתגלו כסוסים צולעים (או ‏מאושפזים בתרדמת בקומה השביעית של תל השומר) - דן חלוץ ואריאל שרון המנוח, בכדי לפלס את דרכה ‏לכנסת כחברת קדימה; כשזה לא הלך, לדעת כספית, היא החליטה לטפס את דרכה לצמרת דרך הליכוד, ‏ולרכב על שדים, או כדברי כספית:‏

‏"משסה ציבור בציבור, מפטמת את השד העדתי, סוגרת תיאטראות ומחסלת סינמטקים, שום דבר לא קטן ‏עליה, אין קווים אדומים, אין שיקולים ממלכתיים, אין אחריות, העיקר שיש כפיים". ‏

כספית מצביע על טורקיה (רג'פ טאיפ ארדואן השתמש, כמוצא שלל רב, בהפיכה הצבאית, כהזדמנות לנקות ‏את האורוות שמתנגדות לו בתקשורת, באקדמיה, ובחיים הפוליטיים), וטוען שאנו לא רחוקים משם: הוא ‏מזכיר לנו שכשביבי הודח ב - 99', הוא הבטיח "לחזור עם תקשורת משלו" ו"לנטרל את התקשורת הישנה", ‏הבטחה, אשר לדעת כספית, היא היחידה שביבי מקיים. ‏

תאגיד השידור הציבורי, לדעת כספית, הוא בפנטזיה של ביבי גרסה משודרת של ישראל היום, אבל אחרי ‏שהוא (ביבי) תמך בתאגיד הזה, הוא מנסה לסכלו כעת, משום שהמינויים בתאגיד - הגם שהם ימניים מאוד - ‏אינם בדיוק אומרי ההן שלו. לצורך כך, מדווח כספית, ביבי מצא אידיוט שימוש - יו"ר ההסתדרות אבי ‏ניסקורן, אשר בשם "זכויות העובדים" גיבה אותו בהתנגדות לתאגיד השידור הציבורי, וכשהאחרון הבין ‏ששימש כאידיוט שימושי, זה כבר היה מאוחר מידי, לדברי כספית.‏
‏
לדעת כספית, זה מרפרר לשימוש במיקי רוזנטל כאידיוט שימושי של ביבי, במסעו להשתקת התקשורת: ‏שהרי, לדברי כספית, רוב התקשורת בישראל ממומנת, בין היתר, על-ידי תוכן שיווקי, וההצעה של רוזנטל ‏תפגע בתקשורת כולה.‏

כאן אני חייבת לחלוק על כספית. ההצעה של מיקי רוזנטל מצוינת, והעובדה שביבי תומך בה, אינה גורעת ‏מן ההצעה, שהרי לא ייתכן שקורא יקרא כתבה, ולא ידע אם לנגד עיניו פרסומת כתובה או עיתונות אמיתית; ‏האינטרסים הכלכליים שמוצגים בידיעות אחרונות כ"עיתונות" הם נסתרים מן העין, ומן הרצוי לחשוף ‏אותם; תוכן שיווקי במסווה של "עיתונות" הרבה יותר מסוכן לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת מאשר ‏דיקטאטור מסוג ולדימיר פוטין אשר יורה בעיתונאים ומעלים אותם. ‏

כקונטרה וכדוגמה חיובית מעלה כספית על נס את נפתלי בנט, שמבין שהתקשורת לא עושה את זה נגד ‏הימין, ושהיא הייתה גם נגד אהוד אולמרט ואהוד ברק בזמנו: היא פשוט תקשורת, וזה מה שהיא עושה; ‏

את טורו מסיים כספית בהשערה שביבי מאיץ את מסע הכפפת התקשורת לגחמותיו ולרצונותיו, או לקראת ‏הבחירות הבאות, או לקראת הפרשייה הבאה שתיחשף, או לקראת שני האירועים האלו, כאשר הקדמת ‏הבחירות, מבחינת ביבי, היא הקדמת תרופה למכת הפרשייה הבאה, אשר לדעת כספית עלולה להיחשף.‏