ליברמן שוב מפשל ומקלקל

אמיר אורן מקדיש את טורו בהארץ לפליטת הפה האומללה האחרונה של אביגדור ליברמן, זו ‏שכורכת את היטלר והנאצים ואת אובמה ואת הסכם מנכן, באותה נשימה, מלופפים באותו פתיל ‏קצר ידוע:
‏
מסתבר, כך משתמע, כי הפתיל של ליברמן לא הוארך, או לפחות לא מספיק.
‏
אורן כותב:
‏
‏"פליטת המקלדת של ליברמן אינה טעות זניחה וחולפת. זאת בעיטה בדלי. תיק הביטחון היה חלומו ‏של ליברמן, כשלעצמו ולא רק כמפתח בדלת חדר ראש הממשלה. קודש הקודשים. אחרי ‏‎20‎‏ שנה ‏בסביבה, ממנכ"ל משרדו של בנימין נתניהו לראש מפלגה לשר במשרדים כלכליים לשר החוץ, תמרן ‏עד לקומה ה-‏‎14‎‏ בקריה. אילו שמר שם על שתיקה מצולמת, עוד היה עשוי להיחשב מי שלא מימש ‏אמנם את יומרתו להשפיע על המדיניות הלאומית, אך לפחות השכיל לנצל את ההזדמנות להעמקה ‏בהכרת המערכת - מעין חניך במכללה לביטחון לאומי. אבל ליברמן לא התאפק. יצר הרע גבר עליו, ‏וסופו המהיר שנאלץ לבלוע את מלותיו, או שמא היו אלה מלותיה של ראשת אגף הדוברות".
‏
אורן ממליץ למנהיגים ישראלים שלא להעליב את הממשל האמריקני, זה שאנו יונקים ממנו כל שנה ‏‏3 מיליארדי דולרים, ומזכיר מה קרה לאריאל שרון, שאחרי מלחמת לבנון הראשונה לא בדיוק היה ‏חביב הממשל האמריקני, וגם למשה יעלון, בגלל פליטת פה אומללה.
‏
מוסר ההשכל של אורן עבור אביגדור ליברמן, הוא ללמוד נימוסים דיפלומטיים (אם אביגדור ‏ליברמן בכלל מסוגל לרסן את עצמו ולאמץ איפוק שכזה). הוא כותב:
‏
‏"שרי ביטחון ישראלים שאינם בה בעת גם ראשי ממשלה יכולים להצליח בתל אביב רק אם הם ‏מצליחים בוושינגטון. משה דיין, שמעון פרס, עזר ויצמן ומשה ארנס הבינו זאת. כל אחד מהם ‏הגדיר לעצמו את ההצלחה קצת אחרת, אך כולם ידעו שמנצחים עם, לא את, הפנטגון והנשיא ‏שמעליו".‏

‏
אורן סבור שהמינוי של ליברמן לשר הביטחון הוא מינוי אומלל, שהוא מחבל ביחסים עם הממשל ‏האמריקני, זה הנכנס (ברק אובמה), ובמקרה שהילרי קלינטון תיבחר - גם בזה היוצא.
‏
הערה שלי: אם טראמפ יבחר, ליברמן ימצא אח תאום וחבר לפליטות פה מביכות. לשניהם יש פתיל ‏קצר אבל אולי, אם יחברו את שני הפתילים יחד, יקבלו פתיל ארוך (ואם הוא לא יהיה ארוך מספיק ‏ניתן יהא לחבר אליהם גם את הפתיל של רג'ב טיפ ארדואן, של ולדימיר פוטין ושל בוריס ג'ונסון). ‏