המומנטום האוסטרי

בשנת 2016 נראה הגל הפופוליסטי-ימני בלתי ניתן לעצירה: דונלד טראמפ, הבקרזיט, מארין לה-פן. אוסטריה הייתה אמורה להיות האבן האחרונה בדומינו, כאשר נורברט הופר עמד על סף בחירתו לנשיאות המדינה. זה לא קרה, אבל זה לא סוף הפסוק - צופה אואן ג'ונס בעיתון גארדיאן (31.12.16).

אלכסנדר ואן-דר-בלן ניצח בסיבוב השני של הבחירות, לאחר שצבר 200,000 קולות יותר מאשר בסיבוב הראשון, בעוד הופר איבד 100,000. ואן-דר-בלן הצליח לגבש מאחוריו קואליציה נרחבת ומגוון של גופים בלתי-ממשלתיים, ואפילו מועדוני ספורט וארגונים שכונתיים התגייסו לטובתו. חלק מהם לא קראו לתמוך במועמד בזכות עצמו, אלא ביקשו מהבוחרים להצביע בעד "אחדות מכובדת, אוסטריה סובלנית ובעלת כבוד בינלאומי". הרעיון היה למקד את הקמפיין בערכים ולא באיש, וגישה זו הצליחה לשכנע את מי שבדרך כלל אינם מעורבים בזירה הפוליטית.

פטר קלאוס ממפלגת הירוקים אומר בקיצור: "אנחנו פשוט התארגנו" - וכך הימין הקיצוני הפסיד. המפלגות הפוליטיות המסורתיות קרסו בבחירות לנשיאות, כמו שקורה במדינות רבות אחרות באירופה, וכך היה על ואן-דר-בלן להציע קמפיין בלתי שגרתי. תומכיו התאחדו סביבו משום שראו צורך לעצור את מה שנראה להם כאיום של הימין על הדמוקרטיה באירופה. ומי כמו האוסטרים - בני עמו של אדולף היטלר - אמורים להיות רגישים לאיום שכזה.

קלאוס עצמו ארגן 10,000 פעילים של הירוקים בווינה לבדה, העביר להם סדנות על עקרונות היסוד של ניהול קמפיין ושלח אותם לשטח. פעילים מחוץ לבירה קיבלו הנחיות ממטה המפלגה בווינה, וכך הקמפיין הפך להיות ריכוזי. התוצאה הייתה שתושבי וינה - בה מרוכזים הרוב המכריע של הפליטים שהגיעו לאוסטריה - תמכו דווקא בואן-דר-בלן, ולא בהופר עם מדיניותו נגד הפליטים. הופר זכה לתמיכה דווקא בערים בהן אין פליטים.

אין מקום לחגיגות, מדגיש ג'ונס. עצם העובדה ש-46% מאזרחיה של מדינה אירופה מערבית (מבחינה פוליטית, לא גאוגרפית) תמכו במועמד של הימין הקיצוני, צריכה לעורר דאגה. הימין יכול לצפות בתקווה לבחירות לפרלמנט, ואולי אפילו להגיע למצב בו יוכל להקים ממשלה. עם זאת, בפוליטיקה יש חשיבות למומנטום - וכרגע, לפחות באוסטריה, הוא נגד הימין הקיצוני. ואולי אפילו אותו מומנטום יגלוש לצרפת, הולנד וגרמניה.