משרות ישנות חוזרות לאופנה. צעירי אמריקה כבר לא מחפשים עבודה רק בהיי-טק ובפיננסים – מבשר וול סטריט ז'ורנל.

סיור בחוצות ברוקלין, פורטלנד ופיטסבורג מגלה ברים אופנתיים, מספרות וחנויות בשר – כולם מאוישים בידי צעירים בעלי השכלה אקדמית. הסוציולוג ריצ'רד אוסג'ו אומר כי בערים רבות הפכו משרות אלו – שנחשבו בעבר הלא-רחוק לנחותות וזמניות – לעבודות יוקרתיות.

משרד העבודה האמריקני צופה, כי בשנים 2024-2014 יגדל ב-10% מספר הספרים והברמנים ואילו מספר הקצבים יעלה ב-5%, בהשוואה לגידול של 7% בסך המשרות באותו עשור. כל זה קורה, למרות שהשכר החציוני למשרות אלו היה אשתקד פחות מ-30,000 דולר לחודש.

בספרו "Masters of Craft" עומד אוסג'ו על הסיבות למהפך זה, המקיף שורה של משרות, כולל נגרות, כריכיות, עישון דגים ואומנות. לדבריו, בני דור המילניום פונים למשרות אלו בין היתר בשל תגובת-נגד לחוסר האמפתיה של העידן הדיגיטלי. הם רוצים מגע אנושי, ואת זה לא ניתן לקבל בעבודה מול מחשבים. הם רוצים להשתמש בידיהם, הם רוצים להחזיק כלי עבודה אמיתיים, הם רוצים להרגיש חומרי גלם, הם רוצים לייצר משהו מוחשי.

לדעת אוסג'ו, כדי למנוע צעירים בוגרי קולג', להם יש אפשרויות תעסוקה נוספות, המשרות צריכות להיות בעלות אלמנט של "הופעה". באותן עבודות מסורתיות יש מגע עם הלקוחות, לעיתים קרובות במרחב הציבורי, וכך יש מקום להערכה כלפי עבודתם וכישוריהם. זו הסיבה מדוע עבודות כמו חשמלאי ושרברב אינן צפויות למשוך צעירים באותה מידה.

עוד אומר אוסג'ו כי המשרות החדשות שתופסים הצעירים המשכילים, אינן דוחקות עובדים ותיקים יותר משוק העבודה – משום שחלק לא קטן מהעסקים הללו בפרברי הערים נסגרו ממילא. במקרים אחרים, הצעירים יוצרים נישות שלא היו קיימות עד כה. הצד הבעייתי של התופעה, מציין אוסג'ו, הוא שלמשרות הללו יש נטייה למשוך אנשים מאותו רקע וכך הן יוצרות מחסומים תרבותיים. למי שמגיע ממעמד הפועלים או ממיעוטים, יש פחות סיכוי להיכנס לתחומים חדשים אלו. לכן, מדובר באתגר לאותן חברות: לא לשכור רק מי שנראה כמו העובדים הנוכחיים.