פרשנים מסוימים בארה"ב ובבריטניה טוענים שגרמניה עומדת לקרוס ושמפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) צפויה לסחוף את ההמונים ולעלות לשלטון במקומה של אנגלה מרקל. אבל הם ממעיטים בערכה של מדינה זו, טוען אקונומיסט. לגרמניה יש תרבות של זיכרון היוצרת חוש מיוחד של אחריות היסטורית ומכתיבה זהירות מפני דמגוגים.

החיים הפוליטיים, התקשורתיים והאזרחיים בכלל שמים דגש על מודרניות וקונצנזוס: 80% מהגרמנים מגדירים את עצמם כ"אנשי מרכז", לעומת 67% בבריטניה ו-51% בצרפת. הכלכלה הגרמנית פורחת; ההשפעות השליליות של העידן הפוסט-תעשייתי, הניכרות בארה"ב, בבריטניה ובצרפת, אינן קיימות כאן באותו היקף. שיעור הגרמנים החשים חוסר ביטחון סוציאלי הוא הנמוך ביותר מאז האיחוד מחדש, והמדינה מתמודדת היטב עם בעיית הפליטים.

למרות כל אלו סבור אקונומיסט, כי הפוליטיקה הגרמנית תבצע פנייה ימינה בבחירות בשבוע הבא. מרקל תהיה הקנצלר; היחסים הזהירים של גרמניה עם עברה יימשכו; היא תמשיך לשאת את דגל המודרניות והיציבות. אבל AfD מצליחה הרבה מעבר למצופה, והיא שרדה משבר שאיים לחסל אותה. באביב קיבלה המפלגה בסקרים 9%-7%; כעת היא עומדת על 12%-8%. ארבעה מבין ששת הסוקרים המרכזיים בגרמניה סבורים שהיא בדרך להפוך למפלגה השלישית בגודלה בבונדסטאג. מצב כזה יזעזע את הממסד הפוליטי. יש בברלין מי שתוהים בשקט האם המפלגה תצליח עוד יותר ותגיע עמוק לתחום הדו-ספרתי.

קמפיין הבחירות העניק ל-AfD תנופה חדשה והרבה חשיפה תקשורתית, אל מול ההתנהלות החלשה של יתר מפלגות האופוזיציה. היתרון העצום ממנה נהנית המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של מרקל על פני הסוציאל-דמוקרטים, עשוי להעביר למחנה הימין חלק ממצביעיה שאינם מסכימים עם מדיניותה הנדיבה כלפי פליטים.

יתרה מזו: אקונומיסט מציין, כי ייתכן שהסקרים הנוכחיים אינם משקפים את כל המרכיבים. בבחירות מדינתיות בעבר לא הצליחו הסוקרים לחזות נכונה את כוחה של AfD, אם כי מאז הם שיפרו את המדגמים. אולם ברמה הפדרלית אלו הן הבחירות הראשונות בהן המפלגה היא גורם משמעותי, ולכן מדובר שוב בשטח בלתי מוכר מבחינת הסוקרים. זו הסיבה לכך שרובם מעניקים לה טווח של ארבע נקודות האחוז, לעומת שתיים בלבד למפלגות העיקריות. ולבסוף: קיימת הסכנה של התקפת טרור או שערורייה כלשהי ברגע האחרון, כגון מסמכים מזיקים שיעבירו האקרים רוסים לוויקיליקס.

קרוב לוודאי ש-AfD תהיה מיוצגת לראשונה בבונדסטאג – מה שיכניס רעשנות ומרדנות לבית המחוקקים הפדרלי, אשר התנהל עד כה בנימה שקטה. אם לשפוט מהניסיון בבתי המחוקקים המדינתיים, נציגי המפלגה יאופיינו בחובבנות משולבת בפעילות מטורפת. מפלגות אחרות יסרבו לשתף פעולה, אבל AfD תוכל להשפיע עליהן בעקיפין ולגרור אותן להביע עמדות קיצוניות.

הבונדסטאג בן 630 החברים כולל כיום ארבע מפלגות: הנוצרים-דמוקרטים עם 309 צירים, הסוציאל-דמוקרטים עם 109, השמאל עם 64 והירוקים עם 63 (ועוד חבר עצמאי) ביום ראשון הבא צפויות להצטרף אליהן המפלגה החופשית-ליברלית ו-AfD העשויה לגרוף 80-70 מושבים. וזה עוד לפני מה שעלול לקרות אם וכאשר מרקל תפרוש; יש הצופים שהיא תעשה זאת באמצע הקדנציה הבאה. מכאן המסקנה: הפוליטיקה הגרמנית פונה ימינה.

ומה יקרה בטווח הארוך? החברות בבונדסטאג עשויה לתת ל-AfD מקפצה בדמות נוכחות ומשאבים, אך סביר יותר שתביא לפילוג בשורותיה. עלייתה של המפלגה לוותה בהתפתחותה של תקשורת ימנית קיצונית, חלקה בתמיכה רוסית, המגישה חצאי אמיתות למיעוט גרמני כעוס.

גם האירועים צפויים לסייע לימין, צופה השבועון. מתחת לפני השטח הרגועים, נפערים סדקים חדשים בחברה הגרמנית. למשל: ארבעת העשירונים התחתונים לא זכו להעלות שכר של ממש בשני העשורים האחרונים, וגדל היקפו של מגזר השירותים חסר הביטחון ונמוך השכר. כוונתה של מרקל להגביר את האינטגרציה בגוש האירו תעניק לימין סיבות חדשות לזעם. כך גם אם מספר הפליטים ישוב ויעלה.

גרמניה החדשה תישאר מבצר של ממשלת מבצר יציבה והגיונית. אבל זה אינו אומר שהתנודות במערכת הפוליטית הן קלות ערך. שותפותיה של גרמניה אולי יצטרכו להעניק יותר תשומת לב לענייניה הפנימיים. ייתכן שמנהיגיה יצטרכו להתמודד חזיתית עם פופוליזם ימני, במקום פשוט להתעלם ממנו. עידן פוליטי חדש עומד בפתח.