יש המכנים זאת "מלחמת אזרחים"; אחרים מדברים על "מלחמת תרבות"; אלו ואלו מסכימים: בכנסייה הקתולית מתחוללת מלחמה – קובע פייננשל טיימס. האפיפיור פרנציקוס נתקל בהתנגדות הולכת וגוברת לקו הליברלי-יחסית שלו מצד השמרנים בצמרת הכנסייה, תוך שהוא מתמודד עם המשבר הבלתי-מסתיים של פדופיליית כמרים ברחבי העולם.

השמרנים נאבקים בפרנציקוס משום שהוא מקל בדוקטרינות הנוקשות, שלדעתו פחות משמעותיות לצורך חידושה של הכנסייה בת ה-2,000 המשרתת 1.2 מיליארד מאמינים. הם מנסים להשתמש במקרי אונס הילדים כדי לכופף את האפיפיור ואולי אפילו להפיל אותו, וכאשר תומכיו של פרנציקוס מתייצבים מאחוריו – הכנסייה כולה סופגת את כתמי השערורייה.

השקיעה האחרונה בבוץ החלה ביום ראשון שעבר. פרנציקוס סיים ביקור באירלנד, שעמד בצילן של עשרות שנים בהן טייחה הכנסייה את הפדופיליה בשורותיה; הוא נפגש עם קורבנות ושב והביע בושה וחרטה. הפצצה המתינה לו בדרך הביתה: הארכיהגמון קרלו מריה ויגאנו, שהיה הנונציוס (שגריר) הוותיקן בארה"ב, פרסם מכתב בו טען שפרנציקוס עצמו היה שותף לטיוח מעשיו של תאודור מק'קאריק, לשעבר הארכיהגמון של וושינגטון, ודרש שיתפטר. ויגאנו כתב 11 עמודים עשירי זעם ודלי ראיות, בהם טען ש-32 כמרים נוספים – רובם ליברלים המזוהים עם פרנציקוס – ממשיכים לטייח הומוסקסואליות בכנסייה.

זהו מאבק כוחות לכל דבר ועניין, מדגיש פייננשל טיימס. העניינים בכנסייה התנהלו לשביעות רצונם של השמרנים במשך מחצית המאה, ובמיוחד תחת יוחנן פאולוס השני ובנדיקטוס ב-16 (שהתפטר בנסיבות שמעולם לא הובררו), רוצים בכל מאודם לפגוע בפרנציקוס. התקפותיהם העזות על האפיפיור בן ה-82 מיועדות לחבל בתפקודו בטרם יוכל ליצור רוב של ליברלים באסיפת הארכיהגמונים שתבחר את יורשו; המאבק הוא על הכוח בעתיד לא פחות מאשר על הכוח בהווה. פרנציקוס אינו קרוב להשיג רוב שכזה, אך כאפיפיור הישועי הראשון הוא רוצה לשנות את מבנה הכוח של הכנסייה ולהשוותו לזה של המסדר הישועי: הרבה יותר ביזור, כך שהוא יהיה האפיפיור האחרון בעל כוח מוחלט.

עד למכתבו של ויגאנו, מיקדו השמרנים את ביקורתם בקריאתוח של פרנציקוס לגלות הבנה ורחמים כלפי מתגרשים; מבחינתו מדובר בהכרה במציאות, בעוד הם רואים זאת כסטייה דוקטרינרית חמורה. כך למשל, הקרדינל האמריקני ריימונד בורק – לו יש יחסים טובים עם סטיב באנון (לשעבר האסטרטג הראשי של דונלד טראמפ) ועם מטאו סלוואני (שר הפנים הימני-קיצוני של איטליה) – רואה במדיניות זו סיבה להתקוממות.

פרנציקוס לא שינה את ליבת הדוקטרינה, אלא את סדרי העדיפויות – טוען פייננשל טיימס. הוא קרא להגמונים להיות "רועים שדומים יותר לכבשים"; הוא אמר שאין סיבה שיחרים הומוסקסואל המבקש את קרבת האל. עם החיוך שהפך לסמלו המסחרי ועם 40 מיליון עוקבים בטוויטר, הוא שבה לא רק את ליבם של המוני קתולים אלא גם של בני אמונות אחרות. פרנציקוס חידש את רוח מועצת הוותיקן השנייה, שכינס יוחנן ב-23 בשנת 1962 בניסיון לקרב את הכנסייה לעידן המודרני – ניסיון אשר נמוג בעשורים הבאים.

הדאגה של רבים מן השמרנים היא כנה, אבל מכתבו של ויגאנו כבר מעלה האשמות פליליות נגד פרנציקוס. אין ספק שרבים יאמינו להן, לנוכח עברו הבעייתי של הוותיקן בטיוח הטרדות מיניות ובהגנה על מי שביצעו אותן. ויגאנו עצמו הואשם בכך שקבר ראיות נגד כומר אחר בשנת 2014, כאשר שימש כנונציו בארה"ב, אך כעת הוא ועמיתיו מנסים ליצור משוואה בין הומוסקסואליות לבין אונס ופדופיליה, במטרה לחתור תחת פרנציקוס.

למאבק הזה יש עוד היבט, מציין העיתון: הוא מאריך את סבלם של הקורבנות, שממילא זועמים על נסיונותיו המהוססים של פרנציקוס להבטיח להם צדק. פיטר סאונדרס, שהיה בעצמו קורבן להתעללות והפך לאחד ממובילי המאבק בנושא, אמר: "פרנציקוס הוא בחור מאוד פופולרי ויש הרבה היגיון במה שהוא אומר על העוני ועל איכות הסביבה, אבל בנושא הניצול לרעה הוא בלתי פעיל בצורה מוזרה, למעט ביטויי כאב מפעם לפעם. הניצולים דורשים פעולה, כולל פרסום שמותיהם של הכמרים המתעללים, פיצוי וסיוע".

פרנציקוס אמר שלא יגיד מילה וחצי מילה על מכתבו של ויגאנו, אבל במוקדם או במאוחר הוא ייאלץ להגיב. ככלות הכל, אם עובד-לשעבר ממורמר מאשים את הממונה עליו בכך שטייח בצורה שיטתית עבירות פליליות – על הממונה להיות קדוש כדי שלא להגיב. ואם הכנסייה למדה משהו בשנים האחרונות, זה שהיא לא יכולה להתעלם מטענות כאלו.