ההצלחה הניכרת של הימין הקיצוני בבחירות בשבדיה השבוע (9.9.18) – 13% מכלל הקולות – הביאה כצפוי לגל של תחזיות קודרות לעתידה של אירופה. חששות אחרים נובעים מהברקזיט הקרוב, וביחד עם התחזקות הימין הקיצוני – רבים מתארים את האיחוד האירופי כמצוי בדרכו לפח האשפה של ההיסטוריה בהתרסקות פוליטית דומה לזו של ארה"ב ובריטניה בשנת 2016.

נטלי נוגאירדה, בעלת טור בעיתון גארדיאן, רואה אחרת את הדברים. נכון, יש סימנים מדאיגים: הקצנה של הימין ושל השמאל משני עברי האוקיינוס האטלנטי, חוסר הוודאות סביב הברקזיט, הפגנה אלימה של גזענים בגרמניה, הצלחותיהם החוזרות ונשנות של דמגוגים במערכות בחירות. אבל מה אם תחזיות האימים הללו אינן נכונות? מה אם היינו עסוקים מדי בהפחדה עצמית ולא התפנינו להתבונן בעובדות? – שואלת נוגאירדה. האם האירופים אינם מסתכלים יותר מדי על חסידיו הנוקשים של הברקזיט ועל תומכי האידיאולוגיה של טראמפ, במקום על הגוונים הרבים שביניהם?

הטירוף הטראמפיסטי גרם לחלק מהאמריקנים לתלות את יהבם באירופה (אנגלה מרקל כמנהיגת העולם המערבי, עמנואל מקרון כילד הפוסטר של העולם הליברלי). וכאשר זה לא נתן תשובה מספקת, החלו הדיבורים על קיצו של העולם הדמוקרטי. האירופים מצידם פסימיים לא פחות: עמית שאל את נוגאירדה האם לונדון מסמלת את מה שאירופה הופכת להיות – אנטישמית ומלאה במיליציות נאו-פשיסטיות שבקרוב יסתערו על ערי הבירה.

למעשה, טוענת נוגאירדה, לא מוקדשת מספיק תשומת לב לרשתות הפרו-דמוקרטיות ופרו-אירופיות של פעילים צעירים הנטועים ברחבי היבשת. הם בקושי יוצרים כותרות, בעוד מיעוט קולני וקיצוני כן מצליח לעשות זאת. אבל תראו מה קורה. נבואות הזעם על נפילתו של מקרון התבדו, הוא יוצר קואליציה לקראת הבחירות לפרלמנט האירופי בשנה הבאה, בעוד מארין לה-פן שקועה בצרות צרורות כספיות. הידיעות על מותה הפוליטי של מרקל שוב התבררו כמוקדמות מדי ומפלגת הירוקים הגרמנית נמצאת בעלייה.

אין זה אומר שהבעיות של אירופה נפתרו. יש היגיון בהשמעת אזעקה, במיוחד לנוכח קריאות "נציונל-סוציאליזם עכשיו, עכשיו, עכשיו!" בהפגנה בגרמניה. כאשר ההגירה נמצאת במרכז הוויכוח הפוליטי באירופה, יש היגיון בטענה לפיה הבחירה היא בין הפרוגרסיבים לבין הלאומנים. אבל הימין הקיצוני יישאר מיעוט בקנה מידה יבשתי. סקרי דעת קהל מעלים שהחברות באיחוד האירופי זוכה לפופולריות רבה, אפילו במדינות בהן הממשלה יוצאת נגד האיחוד (כגון פולין). אנשים רוצים שאירופה תעשה יותר ותהיה טובה יותר, לא לפרק אותה.

לדברי נוגאירדה, כאשר מסתכלים על אירופה מרחוק – קל להגיע למבט פשטני. נוח לתאר תהליכים ככאלה שלכאורה מתנהלים בצורה שיטתית, בלא קשר לגאוגרפיה. בדיוק כמו שיש משקפיים של טראמפ-ברקזיט, יש משקפיים הפוכים: של אירופה רומנטית ומשכילה. קשה לשים לב להבדלים בין ארצות אירופה, אך בדיוק שם נמצאים הפתרונות.