כתבנו את אותם הדברים – יגידו לכם דיפלומטים בוושינגטון על המברקים שאילצו את השגריר הבריטי, קים דארוך, להתפטר. "כולם עושים את זה", אמר לניו-יורק טיימס ז'ראר ארוד, שהיה עד לאחרונה השגריר הצרפתי. "אבל אני ידעתי ששום דבר לא נותר סודי, ולכן שלחתי את זה בצורה הסודית ביותר".

גם דארוך חשב שהוא עושה זאת, כאשר מתח ביקורת קשה על הנשיא דונלד טראמפ וממשלו במברקים ששיגר למשרד החוץ – אבל הם דלפו, הביאו למתקפת נגד חריפה של טראמפ והביאו אותו לעזוב את וושינגטון חצי שנה לפני תום כהונתו. דארוך נתפס אומר בפומבי (שלא מרצונו) את מה שעמיתיו אומרים בחדרי חדרים. "זה יכול היה להיות כל אחד מאיתנו", אומר שגריר אחר.

עד לפרסום מברקיו של דארוך בדיילי מייל בסוף השבוע, איש מעמיתיו לא כונה בידי טראמפ "טיפש מאוד" ו"תמהוני" – תיאורים הרחוקים מאוד מלהתאים לאחד הדיפלומטים הבריטים המבריקים ביותר, ומי שהיה בעבר היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה דאז, דייוויד קמרון. בלונדון טוענים, שגורלו נחרץ משום שהמועמד המוביל לראשות הממשלה, בוריס ג'ונסון, סירב לגבות אותו והעדיף ליישר קו עם טראמפ.

הטיימס מציין, כי למעט כמה יוצאים מן הכלל – ובהם שגריר ישראל, רון דרמר, ושגריר האיחוד האמירויות – התומכים בכל מהלך של טראמפ, יתר הדיפלומטים בעיר אומרים שהם חיים בחור שחור. הממשל מקבל החלטות הנוגעות במישרין לארצותיהם בלא להודיע להם עליהן, ואנשי הקשר שלהם במשרדי החוץ והאוצר ובקונגרס מודים בפה מלא שהם בקושי יודעים על החלטותיו הצפויות של טראמפ.

הממשל מצידו הפך להרגל את ההתעלמות מהסגל הדיפלומטי. דארוך המשיך במסורת וקיים קבלות פנים ומסיבות בשגרירות, אך רק מעט פקידים נכחו בהן. מדי פעם הופיעו שם איוונקה טראמפ וג'ארד קושניר, ופעם גם היועצת הבכירה קייליאן קונווי. אבל אלו היו היוצאים מן הכלל. שרי החוץ רקס טילרסון ומייק פומפאו לא הגיעו, ואפילו לא סגן הנשיא, מייק פנס, המתגורר בסמוך לשגרירות הבריטית. ואילו דארוך לא הצליח לחדור למעגל הפנימי של מקבלי ההחלטות בבית הלבן ובמועצה לביטחון לאומי.

בחודש דצמבר שעבר הודיע טראמפ בטוויטר על הוצאת הכוחות האמריקניים מסוריה; בריטניה, שגם לה יש חיילים שם, לא קיבלה כל הודעה מוקדמת. דארוך נאלץ להתקשר לקונגרס ולמועצה לביטחון לאומי כדי לקבל מידע – רק כדי לגלות, שגם שם הופתעו. הממשל גם בקושי הודיע מראש לבעלות בריתו על הנסיגה מהסכם הגרעין עם אירן, למרות שגם בריטניה, צרפת וגרמניה חתומות עליו. אחד משגרירי מדינות נאטו סיפר, כי נדרשו לממשל מספר שבועות עד שכינס אותם ומסר עידכון על מדיניותו כלפי אירן – שכלל בעיקר את 12 התנאים שפומפאו הציב בפומבי קודם לכן.

ארוד נזכר, כי בשנת 2017 ביקר בוושינגטון שר החוץ הצרפתי, ז'אן-איב לה-דריאן. ארוד הודיע חודשיים מראש למשרד החוץ האמריקני על הביקור, וביקש לתאם פגישה בין לה-דריאן לבין טילרסון. הוא קיבל תשובה יום לפני הביקור, ולפיה טילרסון יוכל להקדיש 20 דקות לעמיתו – המייצג מעצמה גרעינית, חברה בכירה בנאטו ובאיחוד האירופי, ובעלת מושב קבוע במועצת הביטחון. לה-דריאן החליט לוותר.

דארוך הצליח קצת יותר. היו לו קשרים בקהילת המודיעין האמריקנית מאז ששימש כיועץ לביטחון לאומי, אבל גם בני שיחו אלו לא יכלו לשפוך אור על האופן בו מתקבלות ההחלטות בממשל טראמפ. באופן מסורתי, שגריר בריטניה – בת בריתה הקרובה ביותר של ארה"ב – משתתף בהתייעצויות עם בכירי הממשל על החלטות מרכזיות בנוגע למזרח התיכון או רוסיה, בין היתר משום שהמודיעין הבריטי הוא מקור מידע חשוב. לא בעידן טראמפ. את התוהו ובוהו הזה תיאר דארוך במזכר ששלח בשנת 2017 ליועץ הנוכחי לביטחון לאומי (וגם מזכיר הממשלה), מארק סדוויל - ןזה היה אחד המסמכים שדלפו.