לאורך רוב כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ, העדיפו רוב הנבחרים הרפובליקנים לעצום עין או להמעיט בחשיבותם של רגעיו הקשים. הם העדיפו שתיקה על פני דיבור, אם מתוך חשש מנקמתו הפוליטית של טראמפ, ואם מתוך הנחה שהמדיניות שהוא מקדם שווה את הנזק שהוא גורם. פרשת טראמפ-אוקראינה מציבה אותם בשטח בלתי מוכר, אבל נכון לעכשיו – מעט מאוד השתנה בהתנהלותם, מנתח וושינגטון פוסט.

כאשר החלה הפרשה להתגלגל לפני שבועיים, צייץ הסנאטור מיט רומני (מועמד המפלגה לנשיאות ב-2012): אם הדיווחים נכונים, "זה מטריד ברמות. חיוני שהעובדות יפורסמו". הוא היה היוצא דופן בין הנבחרים הרפובליקנים. ודווקא מאז פרסום התלונה המלאה שהובילה לפתיחת החקירה, רומני שומר לעצמו את דעותיו.

ככל שצף יותר מידע, הרפובליקנים התחמקו משאלות של עיתונאים או הגנו על הנשיא. אומנם הרפובליקנים בוועדת המודיעין של הסנאט תקפו את עמיתיהם הדמוקרטים, אך קשה להתעלם משתיקם של רוב האחרים ככל שהתקפות הציוצים של טראמפ מתעצמות.

יש כמה סיבות לשתיקה הזאת, מסביר הפוסט. מטרידה ככל שתהיה, התלונה היא עדיין רק תלונה שיש לחקור ולאמת. הדמוקרטים מסתכנים בקפיצה למסקנות לפני שכל העובדות ידועות – כפי שאירע להם בחקירת הפרשה הרוסית, כאשר האשימו את טראמפ בקנוניה עם רוסיה; התובע המיוחד, רוברט מולר, קבע שלא הייתה קנוניה כזאת.

הלחץ כעת הוא על הדמוקרטים – לנהל חקירה מלאה; וחקירת הדחה איננה סיטקום בערוץ כבלים. לרפובליקנים אין שום רצון לתת לדמוקרטים עוד תחמושת במאמציהם להפיל את טראמפ – בבחירות או מחוצה להן. רבים מהם אומרים, שהדמוקרטים יעשו הכל נגד טראמפ, ושהרפובליקנים לא צריכים להראות כמי שתומכים במאמצים אלו. באווירה פוליטית מקוטבת, הדבר הבטוח ביותר הוא להישאר במשפחה – בלי קשר להרגשה האישית. לכן, יכולים הרפובליקנים למלא את פיהם מים בשאלה האם יש להדיח את טראמפ – וכך להתחמק מביקורת מצד האגף הקיצוני של מפלגתם.

לטענת הפוסט, עובדות אלו אינן מצדיקות את התנהגותם של הרפובליקנים בפרשה האוקראינית. הם חייבים נאמנות למפלגתם, אך כנבחרים יש להם חובת נאמנות גם כלפי הציבור. עליהם לאזן בין טובת המפלגה לבין המחויבות לעצב קני מידה לאומיים. השאלה האם יש להדיח את טראמפ או לא, איננה היחידה המונחת על השולחן. על בסיס הידוע כעת, יהיה זה הוגן לשאול את הנבחרים הרפובליקנים האם טראמפ עמד בקני המידה המצופים מהנשיא.

השאלה איננה האם טראמפ צריך להפסיק לצייץ או להימנע מאמירות בוטות כלפי יריביו. החלטתו של טראמפ ללחוץ על מנהיג זר כדי שיסייע לו לפגוע ביריב אפשרי בבחירות 2020, היא קטיגוריה שונה לחלוטין. זו הסיבה שעובדי ציבור ששמעו את השיחה או נחשפו לתוכנה מצאו אותה מדאיגה, ולפי התלונה – חלקם אף ניסו להסתיר אותה. הדמוקרטים יצטרכו לנסות ולשכנע את הציבור מדוע יש להעמיד לדין את טראמפ ולהדיח אותו, אם זו תהיה המסקנה של החקירה שהם מנהלים. אבל הרפובליקנים אינם יכולים להסתתר, אפילו אם לדעתם הליך הדחה איננו מוצדק.

נכון לעכשיו, בשתיקתם הקולקטיבית אומרים הרפובליקנים לציבור האמריקני, שהם מוכנים לסבול ואולי אף לגבות את מעשיו של הנשיא. ככל ששתיקתם תתארך, כך הם יתרמו יותר לנורמליזציה של התנהגות הנשיא החורגת הרבה מעבר לכל קנה מידה מקובל, מסכם הפוסט.