בפעם הראשונה מאז סירב הנשיא ריצ'רד ניקסון למסור את ההקלטות של שיחותיו בחדר הסגלגל, ניצבת ארה"ב בפני משבר חוקתי אמיתי. הסיבה: הודעתו של הבית הלבן, לפיה לא ישתף פעולה בכל דרך שהיא עם בית הנבחרים בחקירת ההדחה נגד הנשיא דונלד טראמפ. כך סבור פרופ' נח פלדמן מאוניברסיטת הרוורד במאמר בניו-יורק טיימס.

המכתב נשלח שלשום (יום ג', 8.10.19) בידי היועץ המשפטי של הבית הלבן, פט סיפולון, והסירוב נומק בכך שלקונגרס כלל אין סמכות לנהל את החקירה. לדעת פלדמן, כעת שוב לא מדבר במשבר סביב הנשיאות – כפי שהיה כל עוד מדובר היה "רק" בשיחה של טראמפ עם נשיא אוקראינה, ולדימיר זלנסקי – אלא במשבר סביב יסודות הממשל כפי שנקבעו בחוקה. הוא מסביר, כי משבר חוקתי מתחולל כאשר מתמלאים שני תנאים: החוקה אינה נותנת מענה ברור לבעיית משילות בסיסית, והפוליטיקאים משני הצדדים מוכנים להפעיל את כל כוחם.

זה היה המצב בפרשת ווטרגייט וזה המצב בפרשה האוקראינית, טוען פלדמן. החוקה אינה אומרת מה קורה כאשר הקונגרס מנסה להפעיל את סמכות הפיקוח שלו על הנשיא, והלה טוען שאין לו סמכות כזאת. הקונגרס יכול לדרוש מהנשיא לציית, אבל הוא אינו יכול לשלוח את אנשי המשמר שלו לבית הלבן כדי לאכוף צווים למסירת מסמכים ולזימון עדים. לכאורה, בית הנבחרים יכול להעמיד לדין את הנשיא בדיוק על זה – על סירובו לשתף פעולה בהליך – אבל מאוד לא פשוט להעמיד לדין ללא חקירה, ונראה שעל זה טראמפ בונה.

זה מביא אותנו לנקודה השנייה: שני הצדדים לא יסוגו. הדבר היחיד שיכול בית הנבחרים לעשות הוא לקבל החלטה המסמיכה רשמית את ועדותיו לנהל את חקירת ההדחה. זה יכול להיות צעד מוצלח מבחינת בית הנבחרים, אבל זה לא יחייב את טראמפ לסגת. להפך: החלטה כזאת תעלה את הסיכון לעימות חוקתי. סיפולון כתב במפורש שהחקירה הנוכחית היא חסרת תקדים בשל העדר החלטה רשמית כזאת, אבל ברור למדי שטראמפ לא ישתף פעולה גם אם תהיה החלטה; העדרה הוא רק אחת הסיבות שציין סיפולון לסירובו של הבית הלבן לשתף פעולה.

בהנחה שטראמפ לא יסוג, מדובר בעימות חזיתי בין הקונגרס לבין הבית הלבן, לו אין פתרון פשוט. האם הרשות השלישית – בית המשפט העליון – יידרש להתיר את הסבך? בית הנבחרים עשוי לפנות לבית המשפט בבקשה לאכוף את הצווים שנשלחו ויישלחו לבית הלבן, וכך יכול הנושא להגיע בסופו של יום לבית המשפט העליון.

מבחינה חוקתית גרידא, סבור פלדמן, הטיעונים של בית הנבחרים חזקים יותר מאלו של סיפולון. דוקטרינה חוקתית מבוססת היטב קובעת, כי הקונגרס יכול להוציא צווים לכל צורך משפטי. החוקה מעניקה לו את הסמכות להעמיד לדין את הנשיא, חקירת ההדחה היא הליך משמעתי ומכאן סמכותו של הקונגרס במסגרתה. טראמפ תמיד יכול לטעון שעל מסמכים מסוימים חלה החסינות המינהלית המוענקת לו בחוקה; אין תקדים לטענה בדבר חסינות מינהלית גורפת. יתרה מזאת: סיפולון מציג את טראמפ כמי שיחליט האם החקירה נגדו היא חוקתית – וטענה זו בוודאי שלא תתקבל בבית המשפט.

לנוכח החולשה הבולטת של טיעוני הבית הלבן, סביר להניח שבתי המשפט הפדרליים יתמכו בקונגרס. אבל פנייה לבית המשפט העליון היא תמיד סוג של הימור. אין ספק שארבעת השופטים הליברליים יתמכו בבית הנבחרים; ארבעת השמרנים המובהקים – ששניים מהם מונו בידי טראמפ – יהיו בבעיה, אולי יפסקו שזה לא עניין משפטי ובכך יתמכו בפועל בטראמפ. במצב כזה, ההכרעה תהיה בידי נשיא בית המשפט, ג'ון רוברטס – ולא משנה כיצד יפסוק, בית המשפט העליון יואשם בהתערבות בהליך הפוליטי. פלדמן מנחש, כי אם רוברטס יעמוד בגבו אל הקיר – הוא יבחר בתקדימים החוקתיים לפיהם בית המשפט יכול לכפות צווים של הקונגרס. אבל ניחוש אינו בטוחה חוקתית – ובמשבר חוקתי צריך בטוחות.