מבחינת ההיגיון, יש מקום לוויכוח על החלטתו של הנשיא דונלד טראמפ לחסל את קאסם סולימאני – שהיה האיש מספר שתיים באירן והאדם החזק ביותר בלבנון, סוריה ועירק. אבל מבחינת הצדק – אין כל מקום לוויכוח, סבור (שבת, 4.1.20) ברט סטיבנס, בעל טור בניו-יורק טיימס.

כדאי לחזור לפרופיל של סולימאני שפרסם בשנת 2013 דקסטר פילקינס ב-The New Yorker, מציע סטיבנס. עוד לפני שקיבל ב-1998 את הפיקוד על כוח קודס של משמרות המהפכה, היה סוליאמני אחראי לפיגוע בבית הקהילה היהודית בבואנוס איירס, בו נרצחו 85 בני אדם. ב-2003 הוא עמד מאחורי הפיצוץ של שלושה מתחמי מגורים בריאד; 35 בני אדם, ובהם תשעה אמריקנים, נרצחו. שנה לאחר מכן הוא החל להציף את עירק במטעני צד, שהרגו מאות חיילים אמריקניים.

ב-2005 רצח חיזבאללה – בהוראתו של סולימאני – את ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק חרירי, ו-21 בני אדם נוספים. בשנה לאחר מכן סייע חיזבאללה להריגת החיילים בהר דוב שהובילה למלחמת לבנון השנייה. סולימאני מילא תפקיד מרכזי בהצלתו של בשאר אסד ובמרד של החות'ים בתימן, תוך הפעלת אכזריות חסרת מעצורים. הוא לא היה אויב, אלא אדם מרושע שנהרג כשם שהרג אחרים – מדגיש סטיבנס.

לדברי הפנטגון, הסיבה המדויקת לחיסולו של סולימאני הייתה ש"הוא עסק בצורה פעילה בתכנון התקפות על דיפלומטים וחיילים אמריקנים בעירק וברחבי האיזור". אם כך, חיסולו היה הגנה עצמית. אסור לאף נשיא אמריקני ליצור את הרושם בליבו של אויב כלשהו, שהוא יכול לתכנן התקפות על אמריקנים מבלי לשלם את המחיר. כל פעולה אחרת תוביל לתוצאות גרועות עוד יותר.

הבעיה של הנשיא דונלד טראמפ, עד שהורה לחסל את סולימאני, הייתה שהוא לא עשה זאת. במשך קרוב לשנה ביצעה אירן שורה של פעולות מסלימות, כולל התקפות על ארה"ב ובעלות בריתה, וטראמפ לא הגיב בצעדים צבאיים. הוא גם לא הסתיר את רצונו להוציא את הכוחות האמריקניים מהמזרח התיכון. התוצאה הייתה שהאירנים החמירו את מעשיהם – ולבסוף עברו את הגבול. יממה לפני שהורה טראמפ על החיסול, אמר לו למעשה עלי חמנאי: אתה לא יכול לעשות דבר. כעת חמנאי הוא אדם מושפל – וזה דבר מצוין וגם מסוכן.

תוצאה אפשרית היא אחת שההנהגה האירנית, שכבר כורעת תחת נטל העיצומים והפגנות ענק, תעדיף בשלב זה להגיב בצורה מתונה. במשך 40 שנה הצליח המשטר לפעול בחו"ל, משום שפעל בצורה מלוכלכת נגד יעדים שכמעט ולא הגיבו. כעת הוא עשוי לקחת את הזמן כדי לשקול מחדש גישה זו. החלופה היא מסע טרור עולמי, תוך הפעלת שלוחים כמו חיזבאללה. היא יכולה לנסות ולתפוס כבני ערובה את אנשי השגרירות האמריקנית בבגדד, ללחוץ על ממשלת עירק לסלק את הכוחות האמריקניים או להאיץ את תוכניתה הגרעינית ולאלץ את טראמפ להגיב צבאית – מה שהוא ממש לא רוצה לעשות, ודאי שלא בשנת בחירות.

הימים הקרובים יהיו רבי חשיבות. הדרך הטובה ביותר מבחינתה של ארה"ב, סבור סטיבנס, הוא להבהיר לאירן מה תהיה המשמעות של הסלמה ושל הימנעות ממנה. בצד של אי-הסלמה: חזרה לסטטוס-קוו ולנהל מו"מ על תוכנית הגרעין והתוקפנות האיזורית בתמורה להקלה בייצוא הנפט ובעיצומים הכלכליים. בצד של הסלמה: תגובה בלתי פרופורציונלית לכל תוקפנות אירנית, ולא משנה אם תיעשה בידי אירן או בידי שלוחיה, ולא משנה אם תהיה נגד ארה"ב או נגד בעלות בריתה. ככל שהמסר יהיה ברור יותר, יגדל הסיכוי להגיע לאיזון יציב יותר בין השתיים.