הראיות בנוגע ללחץ שהפעיל הנשיא דונלד טראמפ על אוקראינה לא היו שנויות במחלוקת של ממש. אפילו כמה רפובליקנים הגיעו למסקנה שמעשיו היו פסולים. אבל פסק הדין המזכה במשפט ההדחה מעולם לא הוטל בספק, והוא מהווה ראיה הן לפילוג העמוק בין המפלגות והן לעוצמת אחיזתו של טראמפ במפלגה הרפובליקנית.

לפסק הדין הצפוי יהיו השלכות מרחיקות לכת על מוסדות השלטון בארה"ב ועל היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת – כותב וושינגטון פוסט. היסטוריונים ומשפטנים אומרים, כי הסנאט מוריד את הרף לנשיאים עתידיים, שיוכלו לפעול בצורה פסולה בלא להיענש, וכי נוצר תקדים בו מפלגתו של הנשיא הופכת למכשיר בידיו במקום לרסן אותו. הסיבה: שיעור התמיכה בטראמפ בקרב המצביעים הרפובליקניים הוא כה גבוה, עד שכמעט שום סנאטור אינו רוצה להסתכן ביציאה נגדו.

"התוצאה של ההליך הזה הייתה כל הזמן עובדה מוגמרת", אומר ביל וויילן, איש מכון מחקר שמרני באוניברסיטת סטנפורד. "אתה מדבר עם חברי קונגרס רפובליקנים, ויש תחושה שהנשיא נרדף, שההליך היה הרשעה ורק אחר כך חיפוש אחרי הפשע".

ויליאם גלסטון, ממכון ברוקינגס הליברלי, אומר שהזיכוי היה לא רק לגמרי צפוי אלא גם בלתי נמנע. "הזירה הפוליטית האמריקנית מוקצנת קשות על-פי קווים מפלגתיים, בצורה שלא הייתה כמותה לפחות מאה שנה". לנוכח הפופולריות הרבה של טראמפ, הוא מוסיף, "יש צורך ברפובליקני אמיץ מאוד כדי לצאת נגד הנשיא בנסיבות כאלה".

הפוסט מזכיר, כי אין זו הפעם הראשונה בה טראמפ חומק מעונש על ניצול תפקידו לצרכיו האישיים והפוליטיים. התובע המיוחד רוברט מולר מצא, כי טראמפ פעל בצורה שיטתית כדי לפגוע בחקירה בפרשה הרוסית – מעשים שעלולים היו להוביל לכתב אישום, אלמלא היה מדובר בנשיא מכהן. אבל טראמפ לא הואשם, וממילא לא הוענש.

אחד מעורכי דינו של טראמפ, אלן דרשוביץ, אף העלה טענה מרחיקת לכת בדיונים בסנאט: אם הנשיא עושה משהו כדי לקדם את בחירתו מחדש, הרי שהוא פועל לטובת האינטרס הציבורי ולא ניתן להאשימו בעבירה. בעקבות ביקורת קשה מצד מומחים חוקתיים ומשפטנים, דרשוביץ פרסם הבהרה ולפיה דבריו לא הובנו כהלכה. "נשיא המבקש להיבחר מחדש אינו יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. הוא אינו מעל החוק", הדגיש.

למרות זאת, טיעונו של דרשוביץ נפל על אוזניהם הקשובות של כמה סנאטורים שחיפשו דרך להגן על מעשיו של טראמפ. "בואו נגיד שהכל אמת, טוב? דרשוביץ הסביר אמש שאם אתה מסתכל על זה מנקודת מבט חוקתית, לא מדובר במשהו שאפשר להדיח בגללו", אמר אחד מהם, מייק בראון.

טימותי נפתלי, היסטוריון מאוניברסיטת ניו-יורק ולשעבר מנהל הספרייה הנשיאותית של ריצ'רד ניקסון, אומר שהטיעונים שהועלו לזכותו של טראמפ, עלולים להותיר השלכות מרחיקות לכת על הכוח הנשיאותי העתידי. "הרפובליקנים אימצו תיאוריה שתתיר בעתיד ניצול לרעה של כוח המשרה. הזיכוי היה צפוי, אבל אני חושש שההליך יקל על נשיא שכזה יותר מכפי שהיה נדמה".

ההיסטוריון ג'ון מיצ'ם מזכיר, כי האבות המייסדים של ארה"ב העניקו לקונגרס את הסמכות לפקח על הנשיא ואת סמכות ההדחה כדי לאזן את כוחו – אך כעת הפך הסנאט לכלי בידי הנשיא למימוש עוצמתו. "הרפובליקנים מתייחסים לטראמפ יותר כמו אל מלך מאשר כמו אל נשיא. זה היה חשש מרכזי של מנסחי החוקה. זה דבר מדהים, לראות את המפלגה של לינקולן, אייזנהאואר, רייגן ובוש הופכת להיות כלי של דונלד טראמפ. זה חתיכת סיפור היסטורי".