הנשיא דונלד טראמפ, השוהה בהודו, תקף בפומבי (יום ג', 25.2.20) את שופטות בית המשפט העליון סוניה סוטומאיור ורות בדר-גינזבורג וקרא להן לפסול את עצמן מלדון בתיקים הנוגעים לממשלו.

טראמפ ציטט את מנחת פוקס ניוז, לאורה אינגרהם [הידועה בלשונה המשתלחת], אשר טענה, כי סוטומאיור מתחה ביקורת על שופטים אשר מונו בידי נשיאים רפובליקניים כאילו הם נוטים לתמוך בטראמפ. הוא הוסיף: "היא מנסה 'לבייש' אנשים כדי שיפסקו כמותה? היא מעולם לא מתחה ביקורת על השופטת גינזבורג שקראה לי 'זייפן'. שתיהן צריכות לפסול את עצמן בכל מה שנוגע לטראמפ או לנושאים שקשורים לטראמפ! אני רק מבקש הגינות, במיוחד בהחלטות של בית המשפט העליון".

מאוחר יותר, במסיבת עיתונאים בניו-דלהי, חידש טראמפ את מתקפתו, באומרו שהסיבה לדרישת הפסלות שהציג היא "ברורה מאוד". טראמפ הוסיף: "למען האמת, תמיד חשבתי שהשופטת גינזבורג צריכה לעשות זאת, משום שהיא השתוללה במסע הבחירות כאשר התמודדתי. אני לא בעד מי היא הייתה – אולי היא הייתה בעד הילרי קלינטון, אפשר להאמין בזה – אבל היא אמרה כמה דברים שבאופן ברור מאוד היו בלתי הולמים.

"אחר כך היא בערך התנצלה. אני לא אומר שזו הייתה התנצלות; זו הייתה מעין התנצלות. ואז השופטת סוטומאיור אמרה את מה שאמרה אתמול. אתם יודעים היטב מה היא אמרה אתמול. זה היה סיפור גדול. ואני פשוט לא מבין איך הן יכולות שלא לפסול את עצמן מכל דבר שקשור לטראמפ או נוגע לטראמפ".

ביולי 2016 אכן אמרה בדר-גיזנבורג על טראמפ, שהוא "זייפן" אשר "אומר כל מה שעולה על דעתו באותו רגע". סוטומאיור העלתה את חמתו של טראמפ בדעת מיעוט שכתבה בפסק דין שפורסם בשבוע שעבר, בו התיר בית המשפט לממשל – ברוב של חמישה מול ארבעה – לקדם בתחום ההגירה מדיניות המכונה "public charge". משמעותה היא היכולת למנוע הגירה של מי שייאלצו להסתמך על כספי הציבור או על קרוביהם כדי להתקיים בארה"ב, על-פי קני מידה שנקבעו בה. חמשת השופטים השמרנים נענו לבקשת הממשל והוציאו צו חרום, המעכב את יישומו של פסק דין במדינת אילינוי שהורה שלא לבצע מדיניות זו.

טענתה המרכזית של סוטומאיור הייתה, שבית המשפט מיהר מדי להשתמש באמצעי של צו חרום כפי שביקש הממשל, וזאת למרות שהממשל לא הציג ראיות של ממש לקיומו של מצב חרום. "קשה לומר מה מטריד יותר: שהממשל מבקש כלאחר יד את הסעד יוצא הדופן, או שבית המשפט מעניק אותו". לדברי סוטומאיור, בכל פעם בה הממשל טוען לצורך בצו חרום – טענותיו משכנעות פחות.

הממשל חייב להוכיח שייגרם נזק בלתי הפיך אם לא יוצא צו חרום, אך כאמור – סוטומאיור טענה בדעת המיעוט, כי לא הוצגו ראיות לכך במקרה זה. היא תהתה, איזה נזק בלתי הפיך ייגרם אם המדיניות הקיימת מזה 20 שנה תימשך במדינה בודדת (אילינוי), בעוד הנוסח המחמיר יותר של התקנה ייאכף ב-49 המדינות האחרות.

וושינגטון פוסט מסביר, כי בניגוד לממשלים קודמים – ממשל טראמפ מרבה יחסית לבקש מבית המשפט העליון צווי חרום נגד פסיקתן של ערכאות נמוכות יותר, ואף מקבל אותם. בתוך שנתיים וחצי ביקש הממשל הנוכחי 20 פעם צווי חרום, מתוך שישה במסגרת נסיונו של טראמפ לאסור כניסת מבקרים ממספר מדינות מוסלמיות. לשם השוואה: ב-16 שנותיהם של ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, ביקש הבית הלבן צווים כאלו רק שמונה פעמים.

עיתונאי שאל את טראמפ במסיבת העיתונאים מה היה פסול בדבריה של סוטומאיור, באומרו שהיא רק יצאה נגד ריבוי פניות החרום לבית המשפט העליון. טראמפ השיב: "לא, אני לא חושב שזה מה שהיה. אני חושב שהיא מנסה לבייש אנשים שאולי יש להם דעה שונה, כדי שיפסקו כמותה – וזה פסול". לטענת טראמפ, "כמעט כולם מסכימים שדבריה היו פסולים"; הוא לא אמר מיהם שתומכים בעמדתו.

את דעת הרוב כתב השופט ניל גורסוץ', אחד משני השופטים שמינה טראמפ לבית המשפט העליון. לדעתו, הבעיה האמיתית בפסיקה באילינוי הייתה ששופטי בית המשפט המחוזי שם הוציאו יותר מדי צווים בעלי השלכות כלל-ארציות. פסיקותיהם חרגו מגדר המקרים שלפניהם והיו בעלי השלכות על המדינה כולה, הוסיף גורסוץ'.