הרווי וינשטיין שוב אינו אנס-לכאורה, אלא מי שהורשע באונס מדרגה שלישית ובתקיפה מינית. למרות זיכויו משלושת האישומים המרכזיים נגדו, וינשטיין צפוי ל-29-5 שנות מאסר כאשר ייגזר דינו ב-11.3.20. מבחינת קורבנותיו, תנועת MeToo# והתובע המחוזי סיירוס ואנס, פסק הדין שפורסם השבוע (24.2.20) מהווה ניצחון. האמנם? – שואל אקונומיסט.

הסניגורית דונה רוטונו – האומרת שווינשטיין קיבל את פסק הדין "כמו גבר" – מתכוונת לערער. על פניו יש לה בסיס לערעור, במיוחד החלטתו של השופט ג'יימס בורק לאפשר השמעת "עדי שיטה" על עבירות שהתיישנו, והשאלה האם היה לווינשטיין סיכוי למשפט הוגן באווירה הציבורית והתקשורתית סביבו. הליך הערעור עשוי להימשך שנה, וינשטיין כנראה יהיה בכלא במהלכו, והוא ניצב מול כתב אישום גם בלוס-אנג'לס ומול שורה של תביעות אזרחיות. ההבדל הוא, שכעת הוא במעמד של אנס מורשע.

וינשטיין לא ייהנה משנותיו הפנסיה שלו, אבל עד כמה כל זה משנה? פרופ' בנט קייפרס אמר לאקונומיסט, כי הוא אינו בטוח שהשפעת משפט וינשטיין תהיה רחבה. "רבים ודאי יראו זאת כתחילתו של עידן חדש, בו הפרקליטים מאמינים לקורבנות של עבירות מין, אפילו נגד בעלי עוצמה. אבל האם פסק הדין הזה ישנה לגבי קורבנות של יום-יום, כמו עובדות בבתי מלון, או כאשר תהיה רק מתלוננת אחת?".

לאחר עלייה זמנית במספר התלונות על עבירות מין בעקבות התפוצצות פרשת וינשטיין, מספרן שב וירד לממדים שקדמו לתנועת MeToo#. סקר שערך אקונומיסט מעלה, כי דעת הקהל בשאלה מה נחשב ל"עבירת מין" כמעט ולא השתנתה. אפילו התיקים המתוקשרים ביותר משפיעים לאורך זמן פחות מכפי שנוהגים להניח. העובדה שתיק וינשטיין בכלל הגיע לבית המשפט, היא היוצאת דופן כאשר מדובר בתיקים של עבירות מין. בתיק הזה, כמו בתיקי או.ג'יי סימפסון, מייקל ג'קסון וביל קוסבי, הושקעו משאבים עצומים מצד רשויות החוק והתקשורת; תיקים כאלו יוצרים ציפיות בלתי מציאותיות מצד המעורבים בתיקים הרגילים.

התחנה הבאה של הקרקס התקשורתי סביב וינשטיין תהיה ככל הנראה בלוס-אנג'לס, מקום הלידה של משפט הידוענים. הרקורד של הרשעת ידוענים בעיר בה שוכנת הוליווד הוא עלוב, והצל של משפט סימפסון מרחף מעל. מעניין יהיה לראות האם התביעה תצליח יותר בתיק וינשטיין. אבל כמו שהזיכוי של סימפסון לא שינה את הטיפול ברוב תיקי הרצח, כך התיק של וינשטיין אינו צפוי לשנות את הטיפול ברוב תיקי עבירות המין.