בדצמבר 2010 שוחח ראש ממשלת בריטניה דאז, דייוויד קמרון, עם סטודנטים באוניברסיטת בייג'ינג. הוא נשאל איזו עצה ביכולתו לתת למפלגה הקומוניסטית בעידן של פלורליזם גדל. "רחש עבר בחדר – מחציתו של הערצה ומחציתו של הלם", שחזר קמרון. "כאשר הסתכלתי על ים הפרצופים מסביב, חשבתי: האם המערכת הזאת תשרוד? תשובתי הייתה: במבנה הנוכחי – לא".

קמרון קיווה שתקופת כהונתו תפתח עידן זהב ביחסי בריטניה-סין, מתוך הנחה שבריטניה תוכל לעצב את גישתה של סין לסחר ולזכויות האדם על-ידי עשיית עסקים איתה. התקווה התפוגגה במהירות: הסחר גבר, אבל סין נעשתה יותר מדכאת מבית ויותר תוקפנית מחוץ, מציין אקונומיסט. הפוליטיקאים הבריטים מצאו שקשה לחיות עם המתח הזה.

ממשלתו של בוריס ג'ונסון מבצעת פניית פרסה מהחלטתה לאפשר לחברת Huawei להשתתף בהקמת הדור הסלולרי החמישי בבריטניה, והיא תאפשר ל-2.9 מיליון מתושבי הונג-קונג לקבל אזרחות בריטית בעקבות חוק הביטחון המחמיר שכפתה סין על המחוז. ג'ונסון גם מתכנן לקדם חוק שיאפשר לממשלתו לחסום יותר השתלטויות זרות על חברות בריטיות, וזאת משיקולים של ביטחון לאומי.

כמה גורמים עומדים מאחורי הקשחת הקו, מסביר אקונומיסט. האחד הוא מדיניותה של סין עצמה. בריטניה אומרת שסין הפרה את ההסכם להחזרת הונג-קונג, והדיכוי של המיעוט המוסלמי במדינה קומם רבים מחברי הפרלמנט. השני הוא לחץ אמריקני ואוסטרלי להרחיק את Huawei: שתי המדינות שותפות עם בריטניה ל"ברית חמשת הכוכבים" לשותפות מודיעינית, ובריטניה מקווה לחתום איתן במהירות על הסכמי סחר בעידן הברקזיט. השלישי: בפרלמנט הוקמה שדולה של צירים בעלי השפעה, הסבורים שסין מעמידה בסכנה את הנורמות הבינלאומית ואת החברות החופשיות.

הסינים מצידם ציפו לפתיחות בריטית בעקבות הברקזיט, וההתפתחויות האחרונות הן הפתעה בלתי נעימה מבחינתם. בשבוע שעבר (6.7.20) טען שגריר סין בלונדון, ליו שיאמוינג, כי לפוליטיקאים הבריטים יש "הלך רוח קולוניאליסטי", והזהיר שהרחקת Huawei "תשלח מסר רע מאוד" לאנשי עסקים סינים בנוגע לכלכלה הבריטית. "אנחנו רוצים להיות שותפיכם וידידיכם, אבל אם אתם רוצים להפוך את סין למדינה עוינת – תצטרכו לשאת בתוצאות", הוסיף ליו.

לסין יש דרכים משלה להגיב כלפי מדינות האומרות או עושות דברים שלא נראים לה. הראשונה היא ביטול פגישות בין פוליטיקאים. לאחר מכן באים איומים כלכליים: סין היא שותף הסחר השלישי בגודלו של בריטניה, אחרי ארה"ב והאיחור האירופי, עם 5% מכלל הסחר. לממשלת סין יש מומחיות בפגיעה בסחורות חשובות או סמליות במיוחד. אם היא תרצה לפגוע בבריטניה, יש לה רשימה ארוכה של מותגים אפשריים, כמו ויסקי סקוטי או רכבי יגואר לנד רובר שהשוק הסיני מהווה כחמישית ממכירותיהם. שני בנקים ששורשיהם בעבר הקוליניאלי של בריטניה – HSBC וסטנדרד צ'רטרד – עושים (בהתאמה) שני שלישים ומחצית מרווחיהם בסין והונג-קונג. גם לחברת הביטוח פרודנשל יש עסקים משמעותיים בסין.

ההערכה היא שצעדים כאלו לא יהיו בעלי השלכות ארוכות טווח, ואינם צריכים להפריע לממשלת בריטניה להתייצב מול סין כאשר האינטרסים הבריטיים נפגעים. אבל המחיר העיקרי, מזהיר אקונומיסט, עלול להיות לא מיידי אלא עתידי. משבר עם סין יפגע ביוזמות בריטיות שמטרתן לתת לה יתרון על פני מתחרותיה האירופיות, ועלול לחבל בקשרים בין בורסות לונדון ושנגחאי ובהנפקת אג"ח סיניות בלונדון. יש גם הטוענים, כי אחרי הברקזיט ובעיצומה של הקורונה – בריטניה אינה צריכה גם עימות עם סין. התשובה תינתן בקרוב.