קוריאה הדרומית הייתה גאה במדיניותה נגד הקורונה: היא הצליחה לשטח את העקומה בלי לסגור את המשק, בלי לסגור את גבולותיה ובלי מגבלות ממשיות על חופש הביטוי והתנועה. המדינה נחשבה למודל חיקוי ליתר העולם. אבל כעת היא מתמודדת עם גל שני, הביקורת על הנשיא מון ג'יי-אין גוברת וכמה מבעלי בריתו הנאמנים ביותר בגל הראשון, רופאים צעירים, שבתו במחאה על הרפורמה שהוא מציע בשירותי הבריאות.

הממשלה מנסה לשמור על איזון עדין בין שליטה בנגיף לבין שימור הכלכלה, ובין שימוש בכוחה כדי להגן על בריאות הציבור לבין הימנעות מפגיעה בזכויות אזרח. מון הודה: "אסטרטגיית הבידוד שלנו ניצבת בפני משבר וכל המדינה במצב קשה". מספר החולים החדשים, שעמד דרך קבע על פחות מעשרה ביממה, הוא דו-ספרתי מאז 14.8.20, ומספרם הכולל – על-פי נתוני ניו-יורק טיימס – הוא 20,000 עם 330 חולים (על 50 מיליון תושבים).

ההתפרצות החדשה החלה בכנסיות ובהפגנות נגד הממשלה. זו איימה להעמיד לדין את המתפללים והמפגינים, והללו הגיבו בהאשמות לפיהן מון הוא דיקטטור המנהל את המדינה תחת "משטר צבאי של בידוד". מון לא התרגש והחמיר את המגבלות, תוך איסור על התקהלויות גדולות בכנסיות ובעצרות וסגירת מועדוני לילה ובארים. אפידמיולוגים קראו להקשיח עוד יותר את תנאי הריחוק החברתי, כולל איסור על התקהלות של למעלה מעשרה בני אדם וסגירת כנסיות ואלפי מקומות אחרים, כולל אירועי ספורט, בתי קפה ואולמות אירועים. מון נמנע בינתיים מלעשות זאת, מחשש לפגיעה בכלכלה המעורערת ממילא.

בסוף 900 היו בקוריאה הדרומית 900 מקרים חדשים ביום, אך עד מהרה היא שיטחה את העקומה על-ידי תוכנית אגרסיבית של איכון החולים ואיתור מגעיהם. מרכיב חיוני נוסף היה הסכמתו של הציבור לפגיעה בזכויותיו על-מנת להילחם במגיפה, כמו שימוש במצלמות מעקב, איכוני טלפונים סלולריים ומידע על רכישות בכרטיסי אשראי. מפלגתו הדמוקרטית של מון זכתה בניצחון מוחוץ בבחירות שנערכו באפריל – במועדן, למרות המגיפה.

בחודש מאי הייתה קוריאה הדרומית משוכנעת, שהיא יכולה להרחיב את הפעילות הכלכלית בלי להסתכן בהתפרצות מחודשת. חלק מן המגבלות הוסרו והממשלה חילקה למשקי הבית 11.8 מיליארד דולר במזומן כדי לעודד את הצריכה. בחודש יולי נפתחו 256 חופי רחצה. בחודש אוגוסט הותר לחדש התכנסויות דתיות מצומצמות. בחודש אוגוסט צפה OECD, כי הכלכלה הדרום-קוריאנית תצטמק השנה ב-0.8%, לעומת ממוצע של 7.5% ביתר מדינות הארגון. באמצע אוגוסט הכריזה הממשלה על סוף שבוע בן שלושה ימים, והקוריאנים יצאו לטיולים ולקניות.

אבל כבר ב-15 בחודש היו סימנים מדאיגים. הקורונה התפרצה בכנסייה בסיאול שהיא אחד ממוקדי ההתנגדות למשטר, כמו גם במצעד רב משתתפים של אנשי אופוזיציה בעיר. עוד תריסר התפרצויות קטנות נרשמו ברחבי המדינה, בעיקר בכנסיות – מה שהוביל את הממשלה להפסיק את כל התפילות, למעט באמצעות האינטרנט. מגמה מדאיגה נוספת היא הכפלת שיעור החולים שלא ידוע היכן נדבקו – מ-10% במחצית הראשונה של אוגוסט ל-21% במחצית השנייה.

הטיימס מדווח, כי לאור הסכנה לאחד מהישגיו הגדולים ביותר, מון מאיים להפעיל את כל עוצמתו של החוק כדי להעניש את מי שמפר את מגבלות הקורונה. "סובלנות אפסית וענישה מירבית", מכנה ממשלתו את גישתה. "שום זכות לדת, התכנסות או ביטוי אינה יכולה לבוא במחיר של נזק כזה", טען מון. "תפילות יכולות להעניק שלוות נפש אך אינן מגוננות מפני הנגיף".

המשטרה זימנה עד כה לדין 959 איש בשל הפרת חוקי הקורונה, כולל מאות שלא עטו מסיכות או הפרו את הבידוד – כולל כדי ללכת לעבודה, לצאת לעשן או אפילו לזרוק את האשפה. כמו-כן נעצרו ארבעה בני אדם, כולל שני כמרים, החשודים במסירת מידע כוזב בבדיקות האפידמיולוגיות בנוגע לתנועותיהם או למספר הנוכחים בכנסיותיהם. 202 בני אדם נעצרו בחשד שהפיצו מידע מטעה או הדליפו מידע אישי, כולל אדם שטען ביוטיוב שהממשלה מנפחת את הנתונים כדי לדכא את מתנגדיה.

לפני שבועיים הודיעה הממשלה על שורה של צעדים שנדונו עוד לפני הקורונה, כולל הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה. בתגובה הכריזו הרופאים הצעירים על שביתה, בטענה שיש במדינה די רופאים ושעל הממשלה להשקיע בשיפור השירותים הרפואיים בפריפריה. הממשלה הגיבה בהגשת תביעות נגד כמה מן הרופאים שסירבו לשוב לעבודה. לדבריהם, הם גם התפכחו מאשליותיהם בנוגע למאבקה של הממשלה בקורונה.