חודשיים לאחר שבריטניה עזבה את השוק המשותף ואת מעטפת המכס של האיחוד האירופי לטובת הסכם סחר ושיתוף פעולה, המגזר העסקי בה מתקשה להתמודד עם השינויים. חלקם רק עניין של הסתגלות, אך רובם תוצאה של החלטתו של בוריס ג'ונסון להעדיף את הריבונות הבריטית על פני הגישה לשווקים – סבור אקונומיסט.

הבעיה הפוליטית הגדולה ביותר היא הפרוטוקול האירי, במסגרתו צפון אירלנד נשארת בשוק המשותף לסחורות ובמעטפת המכס. הממשלה בחרה בחלופה זאת במקום ליצור גבול ממשי בין שני חלקי אירלנד. אבל כעת, כאשר החלו הבדיקות בגבול והסחר נפגע, המפלגה היוניוניסטית האירית וכמה מן השמרנים דורשים מג'ונסון לבטל לחלוטין את הפרוטוקול. הוא לא יעשה זאת, אך הנושא יהיה מרכזי בבחירות לפרלמנט הצפון-אירי בשנה הבאה.

הסחר בין שני עברי התעלה סובל עוד יותר. כמעט מחצית מן היצואנים לאיחוד האירופי נתקלים בקשיים. למרות שההסכם מבטיח אפס מכסים ומכסות, הסחר כפוף לכללי מקור שמטרתם להבטיח שמקור הסחורות אינו מחוץ לאיחוד האירופי. כללי הסניטריה פוגעים בסחר בבעלי חיים ובתוצרת חקלאית. המצב בתחום השירותים אינו טוב יותר, ולו רק משום שההסכם כלל אינו עוסק בהם. הסיטי של לונדון קיוותה למשוך עסקים מרחבי האיחוד באמצעות הקלות רגולטוריות, אך במקום זאת אמסטרדם הולכת ותופסת את מקומה של לונדון. חברות לשירות מקצועי, מוזיקאים, שחקנים ומעצבי אופנה נדרשים להליך סבוך ויקר כדי שיוכלו להופיע ביבשת (ראו קישור משמאל).

מועטים הסיכויים שמכשולים אלו יתמעטו, שכן כל שינוי משמעותי יחייב את ג'ונסון לחצות את מה שמבחינתו מהווה קו אדום בתחום הריבונות. מינויו של דייוויד פרוסט, המנהל הניצי של המו"מ עם האיחוד האירופי, לשר הממונה על הקשרים עם האיחוד מלמד שלא צפויה פשרה. איתות דומה הוא סירובה של ממשלת ג'ונסון – היחידה בעולם – להעניק לשגריר האיחוד בלונדון מעמד דיפלומטי מלא. מלחמות החיסונים, גם אם הן מילוליות בלבד, אינן עוזרות (ראו קישור משמאל).

יידרש זמן להעריך את מחיר הברקזיט. אחת ההערכות היא, שבתוך עשור יצנח הייצוא הבריטי לאירופה ב-36% וההכנסה לנפש בבריטניה תרד ב-6% - חמור יותר מאשר השפעות הקורונה. ייתכן שיהיה פיצוי בדמות הסכמי סחר עם מדינות אחרות, אך הללו רחוקים ואינם מובטחים. בניגוד למקובל בהסכמי סחר גדולים, ממשלת בריטניה סירבה להכין מראש הערכה של השלכות ההסכם עם האיחוד, ודאי משום שידעה שהתוצאות יהיו שליליות. שר החוץ, דומיניק ראב, אומר שפירות הברקזיט לא ייראו בעשר השנים הקרובות.

אקונומיסט מציע לממשלה לזכור את המקרה של שווייץ: ב-1992, ברוב זעום במשאל עם, היא סירבה להצטרף לשוק המשותף. בעשור שלאחר מכן כלכלתה צמחה בקצב נמוך מזו של כל חברות האיחוד האירופי. לתומכי הברקזיט, שווייץ היא דווקא דוגמה מוצלחת: שלושה עשורים של מו"מ כושל עם בריסל לא שכנעו את השווייצרים לשנות את דעתם, ולהצטרפות לאיחוד אין כיום תמיכה מצד מפלגה כלשהי. תומכי ההישארות באיחוד, המקווים שהסכם הסחר יוביל לשותפות קרובה יותר ואולי אפילו לבחינת הצטרפות מחדש לאיחוד, בהחלט עשויים להתאכזב.