האינפלציה העולמית: המחירים גוררים את השכר

כלכלת העולם ממשיכה לספק הפתעות אינפלציוניות מכוערות. המדד עלה בחודש ינואר מעבר למצופה בארה"ב, בריטניה וגוש האירו, ובארה"ב מתקרב מדד היצרנים ל-10% בשנה. כדי להחמיר עוד יותר את המצב, המשבר באוקראינה הזניק את מחיר הנפט ל-96 דולר לחבית, הגבוה ביותר מאז 2014. השווקים הפיננסיים משני עברי האוקיינוס האטלנטי כבר תמחרו הידוק מוניטרי השנה, כאשר חלק מן הבנקים המרכזיים מתחילים לחשוש שהם עלולים לאבד את אמון הציבור.

קובעי המדיניות המוניטרית בוחנים את שוק העבודה כדי לראות האם האינפלציה מתורגמת לעלייה בדרישות השכר, מחשש שמא מדובר בתחילתו של סחרור. יש להם בעיה, מציין אקונומיסט, כי התפיסה לפיה השכר עולה מהר מדי היא רעילה מבחינה פוליטית. בארה"ב השכר עלה בשיעור שנתי של 5.7%, בעוד יעד האינפלציה הוא 2%. אבל הנשיא ג'ו ביידן חוגג את עליית השכר, בעוד האגף השמאלי במפלגתו מייחס את עליית המחירים לחמדנות המגזר העסקי. ממשלת בריטניה הבהירה שאינה תומכת בקריאת נגיד הבנק המרכזי, אנדרו ביילי, לעובדים למתן את דרישותיהם. נגידת הבנק המרכזי האירופי, כריסטין לגראד, דווקא מקווה שהשכר יעלה – למרות שעמיתיה חוששים מסכנותיה של מגמה זו.

התפיסה המקובלת אומרת, שהעובדים הם המניעים את ההתייקרויות ואינם קורבנותיהן. העלייה בשכר מגדילה את עלויות המעסיקים, המעלים מחירים כדי לעמוד בהן. התפיסה הזאת מבוססת בחלקה על שהתרחש בשנות ה-1960 וה-1970. בפועל, טוען אקונומיסט, אינפלציה גבוהה בדרך כלל פוגעת בעובדים. בשנה האחרונה היא הייתה גבוה מן השכר בכל מדינות G7 למרות המחסור בידיים עובדות. האיגודים המקצועיים חלשים בהרבה מכפי שהיו בשנות ה-1970, והמחקרים מלמדים שלרוב המחירים גוררים את השכר ולא להפך.

האינפלציה הגבוהה באירופה באה לידי ביטוי בעיקר בהתייקרות האנרגיה, אך בארה"ב היא תוצאה מצונאמי של הוצאות – אשר נגרמו מהסיוע הענק ששפך הממשל בזמן הקורונה ומן הריבית האפסית, ואשר עלו בהרבה על יכולתה של המדינה להגביר את התפוקה. החברות העלו מחירים לא כדי לגלגל את עליית הוצאותיהן, אלא כדי להקטין את הביקושים ושולי הרווח שלהן זינקו. התוצאה לרוב הפוכה מן הכוונה, שכן מטרת הסיוע למגזר העסקי הייתה לסייע לעובדים ולהפחית את חוסר השוויון.

עם זאת, מוסיף אקונומיסט, אין טעם לדחוף את החברות והעובדים להתנגד לכוחות השוק. תשאלו את יפן, שממשלתה הגיבה במשך שנים לאינפלציה מתחת ליעד בקריאה לחברות להעלות מחירים – וללא הצלחה. התגובה הנכונה לכלכלה חמה מדי או קרה מדי היא להתאים את מדיניות המקרו, לא להתערב במנגנון קביעת השכר והמחירים.

חשוב שהפדרל ריזרב יעלה במהירות את הריבית, ושקובעי המדיניות באירופה ימשיכו להיות דרוכים. ככל שהאינפלציה תהיה גבוהה מדי לאורך זמן רב מדי, כך יהיה קשה יותר להוריד אותה. מעגל השכר-מחירים של שנות ה-1970 נשבר רק לאחר שמדיניות מוניטרית הדוקה הביאה למיתון עולמי, בו האבטלה בארה"ב התקרבה ל-11%. אם בנקים מרכזיים שוב יצטרכו לחולל מיתון כדי להשיב את אמינותם בתחום האינפלציה, העובדים ישלמו את המחיר – שוב.