כל ילד וילד-לשעבר יודעים עד כמה קשה לעיתים לאסוף את האנרגיה הדרושה כדי לצאת לבית הספר מדי יום. יותר קל להישאר במיטה מאשר לצאת בשעת בוקר מוקדמת למבחן. המאבקים הללו קיימים כמו בתי הספר, אבל ילדים התגברו עליהם כי זה היה הדבר הטבעי לעשותו – עד שלפתע כבר לא. הקורונה הייתה השיבוש הגדול ביותר בתולדות מערכת החינוך האמריקנית והיא שינתה את האופן בו התלמידים והוריהם חושבים על בית הספר. לפחות מבחינת ההרגשה, הנוכחות הפכה מחובה לאפשרות.
ניו-יורק טיימס מדווח, כי נתונים ראשוניים לשנת הלימודים 2022/23 מראים, כי 10% מתלמידי א'-י"ב לא הגיעו ללימודים. 25% נוספים הוגדרו כנעדרים כרוניים, דהיינו לא הגיעו 10% מהימים או 3.5 שבועות. זהו שיעור גבוה בהרבה מאשר לפני הקורונה. "ההיקף מדהים", אומר תומס די, כלכלן מאוניברסיטת סטנפורד שערך את המחקר המקיף ביותר בנושא. התלמידים טרם סגרו את הפער שנוצר בזמן הקורונה, והמשימה כמובן קשה בהרבה אם הם לא מגיעים לכיתה.
די חיפש הסברים למגמה והמובנים-מאליהם לא סיפקו מענה. מקומות בהם התחלואה מקורונה הייתה גבוהה יותר לא סבלו מיותר היעדרויות. לכן, נראה שההסבר החשוב ביותר הוא שהתלמידים פשוט איבדו את הרגלי הלמידה. במסקנה זו תומכת העובדה, ששיעור ההיעדרות גבוה יותר במדינות בהן בתי הספר היו סגורים זמן רב יותר, כמו קליפורניה וניו-מקסיקו. בקליפורניה שיעור הנעדרים כרונית גבוה ב-30% מאשר ב-2018/19; בפלורידה ובניו-יורק השיעור הוא 32% ו-39% בהתאמה; והשיא שייך למישיגן: זינוק של 39%.
"במשך שנתיים אמרנו למשפחות שבית הספר יכול להיראות אחרת ושניתן לבצע את עבודתו מחוץ למסגרת הקבועה של 15:00-08:00. הם התרגלו לזה", אומר היועץ החינוכי אלמר רולדן. הפסיכולוגית ליסה דמור מוסיפה, כי ההורים סבורים שהם עושים את הדבר הנכון כאשר מרשים לילד מתוח לדלג על יום לימודים – אבל יש לזה מחיר: ההתחמקות רק מגבירה את המתח במקום להתמודד עם הלחצים.
אפשר בהחלט להגיע למסקנה שההחלטה להשאיר את הילדים בבית היא הגיונית, לאור הבעיות הרבות בבתי הספר האמריקניים – מציין הטיימס: שעות מוקדמות מדי, מאבקים פוליטיים על התכנים, הבריונות, העישון, חוסר השוויון. הזינוק בהיעדרויות הכרוניות בהחלט מלמד שבתי הספר זקוקים לעזרה, למשל בדמות העלאת המשיכה של מקצוע ההוראה.
למרות הכל, סבור הטיימס, יש לזכור שהיעדרויות אינן פותרות את הבעיות הגדולות יותר אלא רק מוסיפות עליהן. הכיתות כאוטיות יותר כאשר חלק מהתלמידים נמצאים היום אבל לא מחר. חוסר השוויון גובר, משום שההיעדרויות נפוצות יותר בקרב האוכלוסיות החלשות ובעלי המוגבלויות. בתי ספר רבים מנסים להתמודד עם הבעיה באמצעות פנייה למשפחות, החל ממשלוח מסרונים להורים וכלה בביקורים בבתיהם של הנעדרים. אבל מחקרו של די מלמד, שהמשימה רחוקה מלהיות קלה: ההיעדרויות המשיכו להיות גבוהות בשנה שעברה, למרות פתיחת בתי הספר.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
