הציניות של תמיכת מנהיגים יהודיים במאסק

בשבוע שעבר יהודי המתאר את עצמו כשמרן בשם צ'רלס ובר, צייץ ברשת X נגד "פחדנים המסתתרים תחת האנונימיות של האינטרנט וכותבים 'היטלר צדק'. תגידו את זה בפרצוף". גולש אחר הרים את הכפפה: קהילות יהודיות "מפיצות נגד לבנים בדיוק את אותה שנאה שהם רוצים שלא תופנה נגדם". הוא חזר על "תיאוריית ההחלפה": תיאוריית קונספירציה לפיה יהודים רוצים לחתור תחת הכוח הפוליטי של הלבנים באמצעות ייבוא מהגרים שחורים וחומים. לכן, סיכם אותו גולש, הטענות על אנטישמיות לא מזיזות לו.

אלון מאסק התערב: "אמרת את האמת העובדתית", עודד את אותו גולש. הדברים עוררו סערה וגרמו למפרסמים גדולים לנטוש את X, אך הם לא אמורים היו להפתיע, כי מאסק מפלרטט מזה זמן עם אנטישמיות – כותבת בעלת הטור מישל גולדברג בניו-יורק טיימס. כך למשל, מאסק הכפיש את המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס וטען ש"הארגון שלו רוצה לא פחות מאשר להרוס את הציביליזציה המערבית". והיו עוד ציוצים ומהלכים רבים שלו, המוכיחים שהוא אנטישמי.

לכן, אומרת גולדברג, היא לא הופתעה מדבריו של מאסק. היא כן נדהמה מהקלות בה מסוגל היה מאסק, בימים שלאחר התפרצותו האנטישמית, לזכות לשבחים ממנהיגים יהודיים פשוט בכך שהבטיח לצנזר אמירות פרו-פלשתיניות. האירוע הזה הוא תזכורת לריקבון הנוצר מהערבוב בין ישראל לבין העם היהודי, אותו ניתן לראות משני הצדדים של המאבק המר על עתידה של ישראל.

מאז 7 באוקטובר מתמודדים יהודי העולם עם גל של אנטישמיות הנובע משנאה כלפי ישראל. לדעת גולדברג, אנטישמיות ואנטי-ציונות אינן זהות; אנשי השמאל השואפים לשתי מדינות בהן הישראלים והפלשתינים ייהנו מזכויות שוות, הם לדעתה תמימים אך לא שואפי רצח עם. אבל ההתפוצצות של הרטוריקה והאלימות נגד יהודים בשל המלחמה, אילצו את גולדברג להכיר בכך שאנטישמיות ואנטי-ציונות מעורבבות לעיתים קרובות. סלידה מהמדינה היהודית הופכת לעיתים קרובות לסלידה מהעם היהודי.

בימין יש תמונת ראי של תופעה זו, כאשר חלק מתומכיה של ישראל מוכנים לטעון באותו להט שמתנגדיה הם אנטישמיים. הכומר האפוקליפטי ג'ון האגי, למשל, טען שאדולף היטלר נשלח בידי האל לדחוף את היהודים לישראל, "המקום היחיד שהאל רצה שיהיו בו", וטען שהשטן יהיה "חלקית יהודי, כמו היטלר וקרל מרכס" (הוא התנצל על הניסוח אך לא על הרעיון). למרות דברים אלו, האגי הוזמן לשאת דברים במצעד למען ישראל בוושינגטון בשבוע שעבר. ואילו בנימין נתניהו מביע תמיכה במנהיגים לאומניים החוזרים על אמירות אנטישמיות, ובראשם דונלד טראמפ.

נראה, כי מאסק למד את הלקח והבין שציונות נלהבת עלולה להיות אליבי לאנטישמיות. כאשר המפרסמים נטשו את X, הוא הודיע לפתע שיאסור להשתמש בססמה הפלשתינית "מהנהר עם הים", כמו גם במילה "דה-קולונליזציה" – רמז לציונות בחוגי השמאל. מהלך זה הפך ללעג את חופש הביטוי המוחלט שהיה מלכתחילה התירוץ של מאסק להתיר ציוצים אנטישמיים. הוא לא סייע במאומה להרחיק מ-X את הלבנים הלאומנים, אשר חגגו את ציוץ "האמת העובדתית" שלו, אך היה בו די כדי להעניק לו תשואות מצד דוברים ישראלים ויהודים.

ג'ונתן גרינבלט, מנכ"ל הליגה נגד השמצה – שספגה חלק משמעותי מהאנטישמיות של מאסק – אמר שזהו "צעד חשוב אותו יש לקדם בברכה" (אם כי דובר הארגון הסביר, כי הכוונה היא אך ורק למהלך הנקודתי, וכי הליגה אינה חוזרת בה מביקורתה נגד מאסק). השר עמיחי שיקלי, הודה למאסק על "עמידתו בצד הנכון של ההיסטוריה". מאסק זכה בתמיכה זו אפילו בלי להתנצל על קידום תיאוריה אנטישמית כה בוטה, שעמדה מאחורי הטבח ב-2018 בבית הכנסת בפיטסבורג. קשה לדעת מי יותר ציני, מסיימת גולדברג: מאסק או המנהיגים היהודיים המעניקים לו תעודת כשרות.