על עסקות שבויים ומה הדילמה הקשה שניצבת מול הקברניטים

כמה מחשבות על עסקות שבויים ומה הדילמה הקשה שניצבת מול הקברניטים. לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל היו, לצערנו, לא מעט עסקות חילופיי שבויים של חיילים שנפלו בשבי או גופות של חללים. אחרי המלחמות הגדולות היו חילופים מול צבאות ערב, בעיקר סוריה ומצרים, ושם לא היה הרבה מה להתלבט.

לאחר תום עידן המלחמות הגדולות בצבאות ממוסדים, הגיע שלב המלחמה מול ארגוני טרור וגרילה, ואז הגיעו הדילמות הקשות איתן ישראל מתמודדת עשרות שנים.

נסקור רגע את כמה מהעסקות הגדולות לאורך השנים. העסקה הגדולה הראשונה עם השלכות על מהלך ההיסטוריה הייתה כמובן עסקת ג'יבריל.

בספטמבר 82 תקפו מחבלים מארגון אש"ף עמדת תצפית בחמדון שבדרום לבנון ושבו שמונה חיילי נח"ל. זמן לא רב לאחר מכן, הועברו שישה מתוך שמונת החיילים לידי הפתח, והשניים הנוספים, הועברו לידי ארגונו של אחמד ג'בריל, המנהיג והמייסד של ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלשתין - המפקדה הכללית". זהו ארגון שפרש מהחזית העממית. ג'יבריל החזיק גם חייל נוסף.

באפריל 85 יצאה לפועל, 3 החיילים חזרו לישראל תמורת שחרורם של 1151 מחבלים. בישראל נודע "מחיר" העסקה רק לאחר שחרור השבויים ונפתח דיון ציבורי נוקב אודות "המחיר" הראוי בעסקות כאלה. בעסקה שוחררו הארכי-טרוריסטים: אחמד יאסין מייסד חמאס, ג'יבריל רג'וב לימים מבכירי הפתח והרשות הפלשתינית, וקוזו אוקמוטו הטרוריסט היפני ממבצעי הטבח בנמל התעופה לוד. כמו-כן שוחררו עוד מספר מחבלים כבדים שנידונו למאסרי עולם בישראל בעקבות מעשי הטרור הקשים שביצעו.

כלל המשוחררים חזרו לעיסוק בטרור, וחלק השתתפו בפיגועים שנרצחו בהם ישראלים נוספים. במבט היסטורי אפשר לקבוע כי חלק גדול מהמשוחררים היווה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר העסקה. למעשה בתי הסוהר ממש התרוקנו, ולשטח שוחררו מאות פעילים מאומנים.

המשוחררים זכו למעמד והכרה בכלא, מה ששם אותם בעמדות הנהגה. המסה של האסירים ששוחררה יצרה למעשה מנהיגות חדשה וקיצונית. כזכור, האינתיפאדה הראשונה הובילה לאוסלו והשאר היסטוריה.

מקרה קצת שונה היה בעסקה לשחרור אחמד יאסין (שחרור שני שלו בעסקה) לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל בח'אלד משעל ב-97. המשבר המדיני ביחסי ירדן-ישראל בעקבות ההתנקשות נפתר רק לאחר ששוחררו יאסין ועוד כ-70 אסירים פלשתינים נוספים.
שובו לעזה של יאסין ב-97 נתן בוסט מאוד גדול לחמאס. תודעתית התמיכה בחמאס גדלה, כשבמקביל התמיכה באש"ף שמנהל מו"מ מדיני עם ישראל ירדה.

יאסין איחד מחדש את ההנהגה של חמאס חו"ל וחמאס עזה ואיו"ש. הוא פצח במסעות תעמולה במדינות ערב, וגם באירן, והפך ממש לרוק סטאר, ומיצב את חמאס כתנועה כמעט שווה במעמדה לאש"פ. הוא היה שותף מלא בתכנון פיגועים באינתיפאדה השנייה והוביל קו רדיקלי ברחוב הפלשתיני.

עסקת טננבוים - אל"ם במיל' אלחנן טננבוים נתפס במסגרת עסקת סמים והועבר לשבי חיזבאללה. בשנת 2004 התקיימה עסקת שבויים ושוחררו 450 מחבלים, בתמורה לטננבאום וגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו באירוע חטיפת החיילים בהר דב.

שוחררו כ-400 אסירים פלשתינים ו-35 אסירים אחרים, רובם לבנונים, אבל גם סורים, מרוקאים, סודאנים, מצרים, לובי, בריטי וגרמני. העסקה הגיעה 4 שנים אחרי נסיגת ישראל מלבנון, ונתפסה כהמשך רצף ההישגים של נסראללה, שהפך אחריה למנהיג בסדר גודל אחר ממה שהיה קודם, וכך גם מעמדו של חיזבאללה נסק. נסראללה נחשב פתאום גם מנהיג אזורי כי הצליח לשחרר מחבלים ממדינות אחרות ולא רק לבנונים. בעיקר הוא זכה למעמד בקרב הפלשתינים. קייס עובייד ששוחרר הפך לימים לבכיר בחיזבאללה.

ב-2008 אושרה עסקת גודלווסר ורגב, שבה שוחרר סמיר קונטאר, עוד 4 מחבלי חיזבאללה, וגם כמה מחבלים פלשתינים. סמיר קונטר חזר לטרור, אך קשה לומר שהיה משמעותי בפעילותו, בעיקר השתמש במעמד שלו שצבר כסמל. היו דיווחים שפעל להקים תא חיזבאללה ברמת הגולן. ב-2015 חטף טיל בדמשק ומת, בידי צבא עלום. אפשר לקבוע שלעסקה הזו, שהייתה גם קטנה מבחינה מספרית, לא הייתה השפעה גדולה.

העסקה האחרונה שיש לדון בה, למרות שנשפך אין סוף מלל עליה היא עסקת שליט ב-2011. בקצרה, שוחררו 1027 מחבלים, בהם ראש הלשכה המדינית לימים יחיא סנוואר, מי שמנהל את כל המערכה עכשיו וכנראה האיש הכי חשוב ומשפיע בחמאס היום.

עסקת שליט הייתה ההישג הכי גדול של חמאס עד ה-7 באוקטובר, ואלה ששוחררו בה אחראים למותם של עשרות יהודים, עוד לפני השבת השחורה. כאמור, היו עוד הרבה עסקות קטנות, שהשפעתן הייתה קטנה ולכן לא הזכרתי אותן.

מה כן אבל אפשר ללמוד ומה זה משליך הלאה. קשה מאוד לצפות את ההשלכות של עסקה, אבל על סמך ניסיון העבר ההשפעה של עסקות גדולות היא הרסנית, לא רק במחיר דמים, אלא גם במחיר של התחזקות ארגוני טרור ועליית מעמדם. מנגד, פדיון שבויים הוא אחת המצוות הכי גדולות ביהדות, וודאי של אזרחים, וודאי של נשים, ילדים וקשישים.

מדינת ישראל מחויבת גם לחייליה שהיא שולחת לקרב, וזה מה שמבדיל אותנו מחיות האדם בצד השני. כולנו גם זוכרים את גורלו הנורא של רון ארד. בעיני סנוואר אזרחיו שלו הם מקקים שאפשר להקריב על מזבח הג'יהאד וההתנגדות.

הדילמות האנושיות פה הן קשות מנשוא. את העסקה עכשיו חובה לקחת, מדובר על הצלת נשים וילדים, במחיר זעום יחסית, של אסירים לא כבדים. אבל למעשה ההחלטה הקשה רק נדחית במספר ימים או שבועות. בהנחה שהמלחמה באמת תחודש בתום הפסקת האש (לא טריוויאלי) ישראל שוב תעמוד בפני הדילמה.

חמאס לא מטומטמים, הם מבינים שאם ישחררו את כולם דקה אח"כ נבוא לחסל אותם.
המטרה שלהם במבצע הזה היא אחת ויחידה: לשרוד. אם יחיא סנוואר יצא מהמנהרה בתום הקרבות, ברקע עזה החרבה, ויסמן וי עם האצבעות, מבחינתו זה הניצחון הגדול.

חמאס לא ישחררו את כולם אם לא יובטח להם שישראל תפסיק את המלחמה, ולמעשה תשאיר את חמאס בשלטון בעזה, גם אם הוא פגוע וחבול. חמאס כמובן ידרשו ערבויות בינ"ל.

זאת תהיה הדילמה, מה עושים עם החטופים שנשארו, והאם הולכים על מיטוט החמאס ויהי מה. יש גם לגיטימציה בינ"ל להפיל את חמאס שלא תחזור. ואיך תושבי העוטף יחזרו לביתם בלי למוטט את הישות הנאצית הזאת?

אני באמת לא מקנא בשלישיית הקברניטים שמקבלת את ההכרעות, זאת קבלת החלטות כמעט בלתי אפשרית.