מי יקטוף את הפרסים הגדולים של מהפך האנרגיה

המעבר לעולם ניטראלי מבחינת פליטות פחמן אמור בתיאוריה לשפר את מצבן של כל המדינות. רבות יוציאו פחות על ייבוא נפט, יחסכו כסף רב ויימנעו מהסכנות שבתנודות המחירים. מי שמייצאות את המתכות הדרושות לרכב חשמלי וטורבינות ירוויחו סכומים ניכרים. אפילו מפיקות הנפט ישגשגו, אם ישתמשו בתשתיות הקיימות לייצור אנרגיית שמש ורוח. וכולם יקדמו בברכה את כדור-הארץ שיפסיק להתחמם ולהיעשות מסוכן יותר מדי שנה.

בפועל, המעבר יהיה בעייתי – צופה עורך אקונומיסט לענייני סחורות, מתיו פאבאס, ב-The World Ahead 2024. שינוי דפוסי צריכת האנרגיה והעיצוב מחדש של הסחר ייצרו הן מנצחים והן מפסידים. בשנה הבאה שינוי זה יתחיל להיות ברור יותר, אך לא תמיד באופן הצפוי. זה לא שמפיקי הדלקים המאובנים יפסידו ויצרני האנרגיה הירוקה ירוויחו. יהיו מנצחים ומפסידים בשני הצדדים.

העולם ימשיך לפלוט גזי חממה. סוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה שצריכת הנפט תגיע לשיאה ב-2030, אבל ייתכן שהירידה תתעכב. לחציהם של משקיעים והספקות בנוגע לביקוש לנפט בטווח הארוך, מובילים לכך שרק חברות ממשלתיות במפרץ הפרסי ובדרום אמריקה משקיעות בגדול בהגדלת התפוקה; המשמעות עלולה להיות הגדלת כוחו של אופ"ק. הביקוש לגז טבעי ממשיך להיות גבוה, ואפילו הפחם ישמור על כוחו עמוק לתוך שנות ה-2040. פאבאס צופה שמחירי הנפט ימשיכו להיות תנודתיים בשנה הקרובה, ושההתאוששות הכלכלית תוביל לכך שהיבואניות – מגרמניה ועד יפן – יתמודדו עם מחירי גבוהים לפחות במשך עשור.

גם השלכות החשמול עשויות להיות פחות משמעותיות מן הצפוי. המרוץ להפסקת הפליטה ייצור ביקוש למתכות המהוות רכיב חיוני באנרגיה הירוקה: קובלט, נחושת, ליתיום וניקל. בשנה הקרובה מחיריהן צפויים לעלות, אך מאחר שהטכנולוגיות הירוקות עדיין בשלבי התפתחות, השוק למתכות אלו יעבור טלטלות רבות. לחלק מן המדינות בהן מצויים מחצבים אלו אין אמצעים פיננסיים מתקדמים ומתאימים להתמודד עם התנודתיות, לא צפוי שיקום ארגון דמוי אופ"ק שלהן וזה אומר שרק החזקות שבהן יתעשרו.

הביקוש למתכות אלו לא יימשך לנצח. ברגע שיהיו מספיק טורבינות רוח ומכוניות חשמליות, הדרישה תרד. יותר כספים יזרמו למדינות היודעות לנצל את הרוח, השמש והמים להפקת חשמל אותו יוכלו לייצא. ניתן לצפות שמצבן של מדינות הים הצפוני ברוכות הרוחות ומדינות הים התיכון שטופות השמש יהיה טוב יותר משל אירופה המעוננת. הכי בנות מזל יהיו המדינות היכולות לשלב כמה סוגים של אנרגיה ירוקה, ומעוטות האוכלוסין שבהן אף יוכלו למכור אותה למדינות אחרות.

תיאורטית, מעצמות-העל של שינויי האנרגיה יהיו אלו שיתעלמו מן הביקורת ויעשו הכל: יפחיתו את צריכת הדלקים המאובנים, יחצבו מתכות וייצרו אנרגיה מתחדשת בהיקף ניכר. אין אף מדינה שעושה את כל זה. מדינות הנפט במפרץ מדברות הרבה על אנרגיית שמש ורוח אך עושות מעט. צ'ילה כורה כמויות עצומות של נחושת וליתיום, אך אינה מנצלת חוף באורך 6,500 ק"מ. ארה"ב מייצרת הכי הרבה אנרגיה מתחדשת, אך נתקלת בהתנגדות לכריית מתכות ירוקות. הפרסים הגדולים ביותר של המעבר עודם בהמתנה.