הפרדת הרשויות בארה"ב מוכיחה שהיא עדיין מתפקדת

העיתונאי והפובליציסט ג'ורג' פ. ויל (George F. Will) מנתח במאמרו (יום ד', 17.06.26) באתר הוושינגטון פוסט את הצעת החוק המשותפת והמפתיעה של הסנאטור הרפובליקני השמרן טד קרוז והסנאטור הדמוקרטי הליברלי רון ויידן. היוזמה החקיקתית נולדה בעקבות חשיפת מאמצים מרוכזים וסמויים של בכירים בבית הלבן וב-FBI במהלך מגיפת הקורונה להפעיל לחץ כבד על פלטפורמות המדיה החברתית. לחצים אלו, המכונים בשפה המקצועית "ג'ובונינג", נועדו לכפות צנזורה ממשלתית מובהקת, להסיר תכנים ולהשתיק דעות או תיאוריות שנגדו את עמדת הממשל הרשמית, כמו הדיונים על מקור הנגיף.

הרקע המיידי לחוק הוא פסיקת בית המשפט העליון משנת 2024, אשר דחה תביעה אזרחית נגד הממשל בשל היעדר מעמד משפטי (standing) לתובעים, שלא הצליחו להוכיח קשר סיבתי ישיר ומובהק בין דרישות הרשות המבצעת לבין פעולות המחיקה שביצעו החברות הפרטיות. עם זאת, שופטי המיעוט בעליון הדגישו כי הממשל ניהל בפועל מערכת צנזורה סמויה, מתוחכמת ומתמשכת. הבכירים הפעילו איומים מרומזים אך ברורים, שכללו פגיעה ישירה בהגנות המשפטיות של חברות המדיה הדיגיטלית לפי סעיף 230, דבר שגרם למנהלי הרשתות להיכנע לדרישות הממסד.

שקיפות מלאה מול מנגנוני לחץ סמויים

הצעת החוק החדשה של קרוז וויידן מהווה מענה ישיר לרמיסת חופש הביטוי, ומבקשת לעגן את העיקרון החוקתי לפיו הממשל אינו רשאי לבצע בעקיפין את מה שהחוקה אוסרת עליו לעשות במישרין. החוק המוצע יחייב את זרועות הממשל לחשוף באופן פומבי ומלא כל תקשורת, רשמית או לא רשמית, מול רשתות חברתיות, חברות בינה מלאכותית וגופי שידור. בנוסף, החוק ישנה את רף ההוכחה בבית המשפט, כך שתובעים יידרשו להוכיח רק שהממשל ניסה להפעיל לחץ צנזוריאלי, ללא תלות בשאלה האם הלחץ נחל הצלחה בפועל, ואף יאפשר תביעת פיצויים כספיים אישיים נגד פקידים סוררים.

התערבותו המהירה של הקונגרס בעקבות החלטת השופטים מדגימה כיצד מנגנון האיזונים והבלמים האמריקני מסוגל לתקן את עצמו בצורה מרשימה גם בעידן הטכנולוגי הנוכחי. כאשר הרשות המבצעת חורגת מסמכותה ונוהגת בכוחניות, והרשות השופטת שומרת על ריסון משפטי מוסד, הרשות המחוקקת נכנסת אל הוואקום וממלאת את תפקידה החוקתי להגנת האזרחים. תהליך זה מוכיח כי הפרדת הרשויות פועלת בדיוק כפי שתכננו אבות האומה, ומבטיח כי המטוס השלטוני ינחת בבטחה.

George F. Will הוא עיתונאי ופובליציסט אמריקני בכיר, בעל טור קבוע ברשת הוושינגטון פוסט משנת 1974 וזוכה פרס פוליצר היוקרתי לפרשנות.

תמצית מתוך מאמר שפורסם באתר הוושינגטון פוסט.