זירת דקירה [צילום: שלמה וויספיש, דוד גרטנר/ יחצ´´מ, לשכת דוברות ת´´א]
ביהמ"ש: "הותקפת בסכין? תתגונן בעדינות! וברח לביתך" <br> |
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מי שנידון ל-11 שנות מאסר לאחר שדקר למוות את קרוב משפחתו הנרקומן השתוי שהתקיף אותו ללא התרעה על מפתן ביתו ● הסיבה: אין צורך לדקור ● ניתן להיאבק בידיים
"... עמדה האפשרות לסגת לביתו ולסגור אחריו את הדלת, וכן הייתה בידו האפשרות להשליך את הסכין לנקודה מרוחקת מהישג ידו של המנוח ולהתמודד עימו באמצעות ידיו...". האמור בשורות אלה הן האלטרנטיבות העומדות בפני מי שבא להורגך, כפי שמציעה שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור (יום ה' ה-2.7.09), כפתרונות אידיאליים שלאחר מעשה לאבי סידריס שערער לבית המשפט העליון בשל 11 שנות מאסר שנגזרו עליו עקב הרשעתו בהריגת קרוב משפחתו הנרקומן, שהגיע גם מסומם וגם שתוי אל ביתו ובצעקות "אני אחסל אותך" שעט לעברו עם סכין מתנופפת.
בשעות הערב הגיע המנוח אל בית המערער. "מה אמרת להם עלי?" שאג המנוח. המערער שעוד ניסה לעמוד על פשרם של דברים החל לפתוח את פיו על-מנת לשוחח עם המנוח ולברר במה דברים אמורים, אך לא הספיק לאמר דבר שכן המנוח שאג, "אני אחסל אותך", והתנפל על המערער כשסכין בידו. בתום המאבק בין השניים נמצא המנוח שותת דם. דקירה אחת בצד גבו ושלוש דקירות בחזהו. לבקשת המערער הזמינה אשתו את מד"א למקום האירוע, וכוחות המשטרה שהגיעו אף הם, לאחר שעודכנו על-ידי הפרמדיקים שהם נמצאים בזירת דקירה, עיכבו את המערער לחקירה.
כנראה מחמת חשש שמא לא יאמינו לו חוקריו כי הוא דקר את המנוח רק לשם הגנה עצמית אמר המערער במשטרה שהמערער הגיע והוא דקור. אולם בחקירתו למחרת יום הדקירה חזר בו מגרסתו וסיפר שהותקף על-ידי המנוח בסכין ושלצורך הגנה עצמית השתלט על הסכין ודקר באמצעותה את המנוח, מה שהוביל למותו.
הפרקליטות הגישה כנגד המערער כתב אישום באשמת רצח (בכוונה תחילה) בבית המשפט המחוזי בחיפה. לדבריה, המערער לאחר שהשתלט על הסכין יכל להימלט אל ביתו ולהזעיק את המשטרה. אך משדחה אפשרות זאת וביכר לדקור את המנוח, הרי שתקף את המנוח שלא כדין ויש להרשיעו ברצח.
המערער מצידו טען שהוא לא השתלט על הסכין עד תום ההתגוששות ושכל הדקירות התרחשו בזמן בו השניים נאבקו על האחיזה בסכין. לדבריו, עד לדקירה האחרונה שדקר את המנוח נאבק עימו המנוח וניסה להשתלט על הסכין, ולולא שדקר הוא - היה נדקר בעצמו. משכך, טען המערער, יש לראות בכל מעשיו הגנה עצמית ולהסיר מעליו כל חבות פלילית בשל האירוע.
בית המשפט המחוזי מצא את המערער כלא אמין בשל העובדה שבחקירתו הראשונית מסר עדות שקרית ובשל העובדה שבשחזורי האירוע שנדרש לבצע על-ידי המשטרה לא הצליח המערער למסור גרסאות ברזולוציה של אחד לאחד לגבי ההתגוששות.
מאידך, ולמרות שלא היו עדי ראיה, קיבל בית המשפט המחוזי את סברת הפרקליטות שהמערער השתלט על הסכין ודקר שלא לצורך את המנוח. לאחר שהפחית את כתב האישום מרצח להריגה מצא בית המשפט את המערער אשם בהריגה והשית עליו 11 שנות מאסר בפועל ועוד שלוש על תנאי. מכאן הערעור.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים שטח המערער את טענותיו שנית. על פיהן הוא נאבק במנוח כל זמן שהלה המשיך לתוקפו וחדל מהמאבק בה בעת שהמנוח היה מנוטרל. לדבריו, טעה בית המשפט קמא כשקיבל את טענת הפרקליטות שהוא תקף את המנוח גם לאחר שהלה כבר היה מנוטרל, ושמכל מקום, ברור שאשמתו, בהיעדר עדי ראיה ועדויות נסיבתיות מספקות, לא הוכחה אל מעבר לספק סביר כנדרש על-מנת להרשיע בפלילים, ומשכך יש לבטלה. בנוסף טען המערער שבאם ימצא בית המשפט שהוא אכן אשם שיש להקל בעונשו בשל נסיבות האירוע החריגות.
בית המשפט העליון דחה את הערעור. לאחר הריטואל הקבוע של בית המשפט העליון "בשבתו כבית משפט לערעורים" בו מבהיר בית המשפט שהוא מתערב בהחלטות הערכאה הדיונית רק היכן שנפלה טעות משפטית או טעות ראייתית קיצונית, נפנה בית המשפט אל מילוי פרטי המקרה דנן אל תוך השבלונה בה הוא מסביר מדוע לא חלה טעות קיצונית בפסיקת ערכאה קמא גם במקרה אינדוידואלי זה ולכן הוא לא יתערב בהכרעת הערכאה קמא.
גם לגבי העונש סבר העליון כי אין מה להקל יותר ממה שהקל המחוזי שבמקום לגזור את העונש המקסימאלי לעבירת הריגה-20 שנות מאסר גזר רק 11 שנים בהתחשב בנסיבות האירוע החריגות.
בשעות הערב הגיע המנוח אל בית המערער. "מה אמרת להם עלי?" שאג המנוח. המערער שעוד ניסה לעמוד על פשרם של דברים החל לפתוח את פיו על-מנת לשוחח עם המנוח ולברר במה דברים אמורים, אך לא הספיק לאמר דבר שכן המנוח שאג, "אני אחסל אותך", והתנפל על המערער כשסכין בידו. בתום המאבק בין השניים נמצא המנוח שותת דם. דקירה אחת בצד גבו ושלוש דקירות בחזהו. לבקשת המערער הזמינה אשתו את מד"א למקום האירוע, וכוחות המשטרה שהגיעו אף הם, לאחר שעודכנו על-ידי הפרמדיקים שהם נמצאים בזירת דקירה, עיכבו את המערער לחקירה.
כנראה מחמת חשש שמא לא יאמינו לו חוקריו כי הוא דקר את המנוח רק לשם הגנה עצמית אמר המערער במשטרה שהמערער הגיע והוא דקור. אולם בחקירתו למחרת יום הדקירה חזר בו מגרסתו וסיפר שהותקף על-ידי המנוח בסכין ושלצורך הגנה עצמית השתלט על הסכין ודקר באמצעותה את המנוח, מה שהוביל למותו.
הפרקליטות הגישה כנגד המערער כתב אישום באשמת רצח (בכוונה תחילה) בבית המשפט המחוזי בחיפה. לדבריה, המערער לאחר שהשתלט על הסכין יכל להימלט אל ביתו ולהזעיק את המשטרה. אך משדחה אפשרות זאת וביכר לדקור את המנוח, הרי שתקף את המנוח שלא כדין ויש להרשיעו ברצח.
המערער מצידו טען שהוא לא השתלט על הסכין עד תום ההתגוששות ושכל הדקירות התרחשו בזמן בו השניים נאבקו על האחיזה בסכין. לדבריו, עד לדקירה האחרונה שדקר את המנוח נאבק עימו המנוח וניסה להשתלט על הסכין, ולולא שדקר הוא - היה נדקר בעצמו. משכך, טען המערער, יש לראות בכל מעשיו הגנה עצמית ולהסיר מעליו כל חבות פלילית בשל האירוע.
בית המשפט המחוזי מצא את המערער כלא אמין בשל העובדה שבחקירתו הראשונית מסר עדות שקרית ובשל העובדה שבשחזורי האירוע שנדרש לבצע על-ידי המשטרה לא הצליח המערער למסור גרסאות ברזולוציה של אחד לאחד לגבי ההתגוששות.
מאידך, ולמרות שלא היו עדי ראיה, קיבל בית המשפט המחוזי את סברת הפרקליטות שהמערער השתלט על הסכין ודקר שלא לצורך את המנוח. לאחר שהפחית את כתב האישום מרצח להריגה מצא בית המשפט את המערער אשם בהריגה והשית עליו 11 שנות מאסר בפועל ועוד שלוש על תנאי. מכאן הערעור.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים שטח המערער את טענותיו שנית. על פיהן הוא נאבק במנוח כל זמן שהלה המשיך לתוקפו וחדל מהמאבק בה בעת שהמנוח היה מנוטרל. לדבריו, טעה בית המשפט קמא כשקיבל את טענת הפרקליטות שהוא תקף את המנוח גם לאחר שהלה כבר היה מנוטרל, ושמכל מקום, ברור שאשמתו, בהיעדר עדי ראיה ועדויות נסיבתיות מספקות, לא הוכחה אל מעבר לספק סביר כנדרש על-מנת להרשיע בפלילים, ומשכך יש לבטלה. בנוסף טען המערער שבאם ימצא בית המשפט שהוא אכן אשם שיש להקל בעונשו בשל נסיבות האירוע החריגות.
בית המשפט העליון דחה את הערעור. לאחר הריטואל הקבוע של בית המשפט העליון "בשבתו כבית משפט לערעורים" בו מבהיר בית המשפט שהוא מתערב בהחלטות הערכאה הדיונית רק היכן שנפלה טעות משפטית או טעות ראייתית קיצונית, נפנה בית המשפט אל מילוי פרטי המקרה דנן אל תוך השבלונה בה הוא מסביר מדוע לא חלה טעות קיצונית בפסיקת ערכאה קמא גם במקרה אינדוידואלי זה ולכן הוא לא יתערב בהכרעת הערכאה קמא.
גם לגבי העונש סבר העליון כי אין מה להקל יותר ממה שהקל המחוזי שבמקום לגזור את העונש המקסימאלי לעבירת הריגה-20 שנות מאסר גזר רק 11 שנים בהתחשב בנסיבות האירוע החריגות.
ע"פ 6147/07 אבי סידריס נ' מדינת ישראל
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| ביהמ"ש: "הותקפת בסכין? תתגונן בעדינות! וברח לביתך" |
| תגובות [ 16 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
|
|
|||||||
|
|
|||||||
| 2 |
|
||||||
| 3 |
|
||||||
| 4 |
|
||||||
| 5 |
|
||||||
|
|
|||||||
|
|
|||||||
| 6 |
|
||||||
| 7 |
|
||||||
| 8 |
|
||||||
| 9 |
|
||||||
| 10 |
|
||||||
|
|
|||||||
| 11 |
|
||||||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

