פרטי האירוע
בין בעלי הדין נחתם חוזה, המתייחס למתן שירותי שמירה ע"י המערערת במספר בתי חולים ממשלתיים. בהסכם נקבע, כי התשלום יעשה תוך 25 יום מהגשת החשבון. המערערת שלחה חשבונותיה לכל בת חולים בנפרד וקיבלה ממנו את התשלום. בשלב מסוים, לא עמדו בתי החולים בתנאי התשלום האמור, בטענה שלמשיב אין כסף. מאחר שבאותה תקופה הייתה אינפלציה דוהרת במשק, כתבה המערערת למשיב, כי המשך ההפרה יביא לכך שלא תוכל להמשיך ולספק למשיב שירותים. כן הוסיפה, כי מבלי לפגוע באמור דלעיל, היא תגבה דמי פיגורים של 0.9% עבור כל יום פיגור בתשלום, מחושב ליום תשלום דמי פיגורים בפועל. המשיב לא הגיב על מכתב זה והמשיך להעסיק את המערערת.
טענת המערערת
בינה לבין המשיב נכרת חוזה, שעיקרו תשלום ריבית בשיעור של 0.9% בגין כל יום בו פיגר המשרד בתשלומיו לחברה.
החלטת בית משפט
השופט לוין - לא נכרת חוזה מחייב בין הצדדים, בכל הקשור לתשלומי ריבית הפיגורים. זאת משום שניתוח האירועים לא מלמד על כך שנתקיימו היסודות הנדרשים לגיבושו של חוזה מחייב. המכתבים אשר שלחה החברה אינם בגדר הצעה.
אפילו היינו רואים את המכתבים כהצעות, והמשיב לא הגיב עליהם, הרי לא ניתן לפרש את שתיקת המשרד כקיבול.
בהסכם המקורי לא נכלל כל תנאי בין הצדדים בדבר תשלום ריבית אף שחוזה זה נכרת בתקופת אינפלציה, אשר הצדדים היו מודעים לה היטב. במצב דברים זה אין על בית המשפט לשנות את ההסכם או להוסיף בו תנאים, שהצדדים לא מצאו לנכון לכלול בו.
כאשר טענה משפטית מועלית לראשונה בערכאת הערעור אך היא מעוגנת בעובדות שאינן שנויות במחלוקת ואינה אלא בגדר פרשנות משפטית, במסגרת עילת התביעה, יהיה זה נכון להתיר השמעתה של טענה זו.
הערעור נדחה ולמסקנה זו הגיעו גם השופטים בך ובן-יאיר.
[ערך: שגיא בנתאי]
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
