להשתחרר מאובססיית הגרעין האירני

הפסיכיאטרים מכנים אותה או.סי.די. - אובססיה טורדנית בפירוש מילולי. רק כך ניתן לאבחן את תגובתו הקיצונית ומשוללת הרסן של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להסכם הגרעין שנחתם עם אירן. שהרי אחרי שטרח להשקיע את אונו ומרצו בסיכול ההסכם - השמיים נפלו לדידו בעטיו.

נתניהו, ראוי להודות, די מגזים. ההסכם אומנם לא טוב לישראל, אבל הוא עדיין לא אושוויץ. גם לא מעורר אסוציאציות עם הסכם -מינכן שנחתם בין צ'מברלין להיטלר. בעיקר הוא לא טוב בעטיין של השלכותיו, שאינן נוגעות בהכרח לגרעין.

מה שמטריד יותר מכל הוא חזרתה של אירן למשפחת העמים, כשבקופתה הון עתק שהוקפא. הבונוס הזה, שניתן לה כפרס, עלול יום אחד להגיע לידי חיזבאללה או חמאס, שבסופו של דבר יתורגם לטרור.

עם זאת ראוי להודות שהגרעין הפקיסטני מסוכן לאין ערוך מהגרעין האירני. קודם כל משום שלפקיסטן יש כבר 100 פצצות על המדף ולאירן אין אפילו אחת. בהקשר לכך מדאיג לא פחות שהמשטר בפקיסטן עלול להתמוטט בכל רגע ולמכור את הפצצות שלו לכל מעוניין.

מסובך ומסוכן

נתניהו, מכל מקום, עדיין נחוש אחרי ההסכם להקדים רפואה למכה אפשרית. הוא מבקש להשמיד את הכורים הגרעיניים באירן בעודם באיבם ומסתמך בכך על שני ראשי-ממשלה ישראלים שכבר עשו את זה בעבר: מנחם בגין בעירק ואהוד אולמרט בסוריה.

אלא שהשמדת הכורים הגרעיניים באירן כרוכה במבצע מסובך הרבה יותר מקודמיו. בהבדל מהכורים של עירק ושל סוריה, לא מצויים הכורים האירניים בטווח-ניווט אסטרטגי נוח כל כך למטוסי חיל-האוויר, וזאת מסיבות אסטרטגיות ברורות.

פרט לכך מוכיחות העובדות בשטח שהכורים האירניים רחוקים עדיין מלהבשיל. עוד חזון למועד, וככל הנראה אין בהם שום סכנה מיידית. כך או אחרת, בנסיבות הקיימות עלולה השמדה שכזאת רק לגרור אחריה תגובות-שרשרת חריפות, עד כדי הצתת מלחמה כוללת באזור כולו, שממנה לא יהיה מנוס.

המזל הגדול הוא שבמערכת הביטחון הישראלית מצוי מחנה אחראי, שפוי ושקול, שאיננו דוגל בפעולה נמהרת באירן. עם המחנה הזה נמנים, ככל הידוע, שר הביטחון, הרמטכ"ל,ראש המוסד, ראש השב"כ וראש אמ"ן- בהחלט נבחרת שאין לזלזל בה.