איתם ונעמה הנקין הם לא קורבנותיו של טרור פלשתיני ולא רק קורבנותיה של הסתה בלתי פוסקת מצד הרשות הפלשתינית. הם גם קורבן לשנים של טענות חוזרות ונשנות בדבר חוסר החוקיות של ההתנחלויות. שהרי אם הם יושבים בצורה בלתי חוקית בשטח כבוש - הם כובשים ומותר להילחם בהם בכל האמצעים.

מספרים לנו שהחוק הבינלאומי אוסר על הקמת יישובים אזרחיים בשטחים כבושים. ועדת אדמונד לוי מצאה שזה לא מדויק, שיש גם היתרים לבנייה כזאת. חוץ מזה, החוק הבינלאומי - כמו כל חוק - איננו שחור-לבן ואין בו אמת אחת ויחידה. הרי בתי המשפט בכל העולם דנים בכל יום במחלוקות על פרשנות של חוקים; החוק הבינלאומי אינו יוצא מכלל זה.

מעבר לכך, בואו וניזכר בעובדות. מבחינת החוק הבינלאומי, גם היהודים היושבים ביפו, גם אלו המתגוררים בעיר התחתית בחיפה וגם מי שבתיהם שוכנים בשכונת קטמון - כולם גרים בשטחים כבושים. הרי ערב מלחמת העצמאות גרו שם פלשתינים, וחלק מאותם איזורים היו אמורים להיות חלק מהמדינה הפלשתינית. ומן הצד השני: כאשר ירדן השתלטה על יהודה והשומרון, גם היא כבשה אותם - בדיוק מאותה סיבה. אם נבקש לדקדק, הרי שציפוי כיפת הסלע בזהב בידי המלך חוסיין היה בלתי חוקי, שכן הוא בוצע בשטח כבוש.


הפלשתינים יוצאים נשכרים

אבל בואו נניח שהגבול המחייב הוא הקו הירוק של הסכמי שביתת הנשק משנת 1949, כפי שהיה בתוקף עד מלחמת ששת הימים. בואו נניח שישראל היא באמת כובשת. מי יוצא נשכר מהכיבוש הזה? התשובה ברורה: בראש ובראשונה - הפלשתינים. בן-דרור ימיני, בספרו המעולה "תעשיית השקרים", מביא נתונים - חלקם בינלאומיים, חלקם פלשתינים - על המתרחש ביו"ש מאז 1967. כולם מובילים לאותה מסקנה: חייהם של הפלשתינים השתפרו פלאים תחת שלטונה של ישראל.

הנה כמה מהנתונים שמביא ימיני. תוחלת החיים זינקה מ-48 ל-72; תמותת התינוקות צנחה מכ-160 לכל 1,000 לידות לכ-60; במקום אפס אוניברסיטאות יש ביו"ש וברצועת עזה 43 מוסדות להשכלה גבוהה; מקורות המים עלו פי שלושה, ל-200 מיליון מטרים מעוקבים בשנה; צריכת המים עלתה מ-93 מ"ק לאדם לשנה ל-129. שיפור דרמטי שכזה לא מתרחש בגלל שלטון צבאי; הוא מתחולל בשל פעילות כלכלית אזרחית - ובמילים אחרות: בזכות ההתנחלויות ה"כובשות".

כבר סיפרתי כאן על מפעל אלומיניום חדש שהוקם באזור התעשיה ברקן, ואשר כמעט כל עובדיו פלשתינים. הם עובדים אצל "האויב הכובש" מסיבה פשוטה: שכרו של פועל בברקן גבוה בעשרות אחוזים משל מורה ברשות הפלשתינית, והוא גם נהנה מתנאים סוציאליים ומהגנת חוקי העבודה הישראלים. וזו רק דוגמה אחת; הפלשתינים מועסקים באלפים וברבבות באותן "התנחלויות כובשות", וזה הסוד של הזינוק באיכות חייהם.

מספרים לנו ש"ההתנחלויות הן גורם המזיק לשלום". זו המנטרה של ממשלת ארה"ב מזה עשרות שנים. מעניין. אולי מישהו מוכן להסביר לי, מדוע פלשתינים רצחו יהודים בתל אביב בשנת 1920? מדוע פלשתינים טבחו בחברון ב-1929 בשכניהם היהודים, שחיו לצידם מאות שנים? מדוע המנהיג הפלשתיני חאג' אמין אל-חוסייני תמך בנאצים וקרא להם לחסל את יהודי ארץ-ישראל? מדוע הפלשתינים לא היו מוכנים לחלק את הארץ כאשר לא ישב אפילו יהודי אחד בשומרון?


מה בדק וינשטיין

כל זה לא מעניין את העולם הנאור. העולם הזה, ששותק כאשר בשאר אסד רוצח אזרחים בנשק כימי, נזעק כאשר קרוואן מתמקם על הר טרשי בשומרון. העולם הזה, שמעלים עין כאשר אירן תולה מתנגדי משטר, עוקב בשבע עיניים אחרי כל בית שישראל בונה ברמות ובגילה. כפי שאמר בנימין נתניהו בצדק: האו"ם - נציגו של העולם - אובססיבי ופנאטי כלפי ישראל.

הטירוף הזה מחלחל גם אלינו פנימה. כאשר דיווח גלעד ארדן ליהודה וינשטיין על מועמדותו של רוני אלשיך למפכ"ל המשטרה, הדבר היחיד שבדק היועץ המשפטי היה האם כאשר התגורר אלשיך מעבר לקו הירוק, ביתו לא הוקם על אדמה פרטית. לא עלה על דעתו של וינשטיין לבדוק האם אלשיך קיבל תנאים רגילים כאשר קנה את דירתו בגבעת שמואל; זה ודאי בסדר, זה הרי בתוך גבולות ישראל. כי כל מתנחל הוא עבריין עד שיוכח אחרת, וכל פלשתיני הוא נגזל גם אם יוכח אחרת.

כאשר היה השופט נעם סולברג מועמד לבית המשפט העליון, נזעקו כמה שמאלנים הזויים לטעון שהוא לא יכול לכהן בו, משום שהוא מתגורר בגוש-עציון. המקלים טענו שהוא עבריין-כובש; המחמירים הגיעו למסקנה שהוא בכלל לא תושב ישראל. וזה בנוגע לגוש-עציון, לגביו יש קונצנזוס כמעט מוחלט ואשר אדמותיו נרכשו בכסף מלא בידי יהודים בשנות ה-40.

הגיע הזמן להפסיק להתנצל. הגיע הזמן להפסיק להתקפל. הממשלה חייבת לאמץ מיד את דוח ועדת לוי, להכריז שהבנייה ביהודה ושומרון חוקית, להפסיק להשתמש במונח "התנחלות", ובעיקר - לבנות ולבנות ולבנות. מי שלא מוצא חן בעיניו - בעיה שלו.