לפני מספר חדשים (5.12.19), פרסם כלכליסט מאמר יוצא דופן, פירצה משמעותית בחשיבה הפוליטית/סוציולוגית המקובלת. שני מרצים בכירים, פרופ' נסים ליאון וד"ר אורי כהן, התייחסו בו למערכת היחסים החדשה ההולכת ונרקמת בין המזרחיים במדינת ישראל לבין נתניהו, כאשר המנצח על התהליך הזה הוא בנימין נתניהו עצמו.

במאמר טוענים המרצים (ליאון) כי: "נתניהו הוא הדמות שיודעת לספר את הסיפור שלהם, לשלב בין תחושה של נרדפות לתחושה של הצלחה. עם השנים הוא עבר בגיניזציה באזור של הכריזמה, ודרעיזציה במקום של הנרדף"... "דווקא בוחריו האדוקים (של נתניהו - מ.ל.), הם המתוחכמים, שמחזיקים אותו בשלטון כדי לשמר את כוחם: "מבחינתם, הוא צריך לעבוד בשבילם, זה התפקיד של ביבי".

בהתייחסות לעצרת התמיכה הגדולה שהתקיימה במוזאון תל אביב (27.11.19), אומר נסים ליאון, כי "רוב הקהל שהגיע להפגנת התמיכה בנתניהו, היו מזרחים. זה בגלל שהם מרגישים מאוימים". "האג'נדה המזלזלת שהגדירה את המפגינים הללו כ'ארץ ישראל השנייה', אינה נכונה. אלה בני מעמד הביניים המזרחיים, שלהם יש השפעה רבה על החלטותיו של ביבי ועל הדרך שבה הוא פועל — הוא זקוק להם ולכוח שלהם ולהשפעה במרכז הליכוד. המזרחים הם אלה שמכתיבים את האג'נדה של ביבי, ולא להפך. וכעת הם חוששים שהפרקליטות האשכנזית יצרה קונספירציה שתערער את מעמדם, שאם ביבי יעזוב הם יחזרו אחורנית".

כבר לפני כ 9 שנים פרסמו פרופ' נסים ליאון וד"ר אורי כהן מבי"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב מחקר מקיף ששמו "מרכז תנועת החרות והמזרחים 1965-1977". כותרת המשנה שלו היא "משותפות אדנותית לשותפות תחרותית". במחקר הם (ליאון + כהן) מתארים כיצד נהפכו המזרחים מקבוצת מיעוט לכוח הכי משפיע בישראל. "ביבי הוא מייצג מובהק של המזרחיות, הוא נהפך להיות לבעל נוכחות מאוד כריזמטית, שמאיימת על האליטה האשכנזית, שרואה שהפערים האלה הולכים ונסגרים. זה קורה בחדרה, בראשון לציון, באשדוד ובחולון".

השפעה ריאלית

בראיון עמו אומר עוד כהן: "מה יצא מהמחאה החברתית (מחאת האוהלים, שד' רוטשילד, 2011 - מ. ל.)? היא רק גרמה לליכוד להתחזק. וזאת מהפחד שאם יעיפו את ביבי, סגירת הפערים תיעלם. בשנות השבעים, הם מסבירים, התנועות המזרחיות ביקשו לא לקבל רק משאבים מקומיים וייצוג אלא גם כוח והשפעה ריאלית ברמה הארצית במפלגות. הליכוד הייתה המפלגה שאיפשרה להם לעשות זאת".

היום חוזרות השאלות הללו להעסיק את הציבור וגם בתקשורת יש להן ביטוי. שוב ושוב אנו שומעים מפיהם של המקטרגים: אבוי לנו. הנה קמה הממשלה הכי גדולה בישראל... במיוחד נלעס הדבר על-ידי מעלי הגרה ה"מקצועיים", בתקשורת, שמצאו עוד תחום ליישום הכלל והנוהג בתקשורת לחפש פגמים חדשים לבקרים, בהתנהלותו של נתניהו, של הכלל "רק לא ביבי" וכל הנגזר ממנו. כל אלה שואלים שאלה זו במטרה לנגח את נתניהו. "ממשלה גדולה, בזבוז כסף" וכו' וכו'. ובכן טעות. ממשלתו הנוכחית של נתניהו איננה הגדולה ביותר. גם ניתן בה מקום גדול יותר למזרחיים מכל ממשלות ישראל ונפרט: ממשלתו השנייה של שרון, שמספרה במניין ממשלות ישראל היה 30, וכיהנה עד 4.5.06, הייתה גדולה יותר ומנתה 37 שרים כלומר כ - 10% יותר מהממשלה הנוכחית.

אבל קיים עוד חידוש בממשלה הזו והוא חשוב יותר. עשינו בדיקה קטנה לגבי הפן העדתי בממשלה החדשה (שרים בלבד), ובכן בסיעה המורכבת מחברי הליכוד בממשלה מצויים 14 שרים מתוכם 9 מזרחיים. כלומר 64% מזרחיים. לכחול לבן לעומת זאת 11 שרים מתוכם 4 מזרחיים דהיינו 36% מזרחיים. המשמעות? נתניהו משמר היטב את בריתו עם המזרחיים והם גומלים לו על כך בתמיכה פוליטית איתנה. ומי הגוף האחרון להבין תהליך חברתי מעמיק זה? ובכן ניחשתם נכון. המערכת המשפטית, שמטמינה את ראשה בחול, מעשה בת יענה.

נתניהו הוא הפוליטיקאי הישראלי הראשון ששבר את תקרת הזכוכית. הוא איפשר למעמד הבינוני המזרחי להתייצב מול המעמד המקביל לו, האשכנזי, במעמד של שווה מול שווים, לראשונה לאחר 70 שנה. אף הגדיל לעשות, בכך שגרם לייצוג מזרחי רב יותר מזה האשכנזי, במרכז הכובד של המרחב הציבורי הישראלי - ממשלת ישראל.